ADHD, הפרעת קשב, הפרעת קשב ריכוז, חדשות, חינוך, טיפול פסיכיאטרי לילדים, קן רובינסון, ריטלין

"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם"

 קן רובינסון: "ילדים בדרך כלל לא סובלים באחוז כל כך גבוה מהפרעה פסיכולוגית. הם סובלים מ'ילדוּת'" (צילום: Sebastiaan ter Burg, cc)
קן רובינסון – צילום: Sebastiaan ter Burg, cc

שלמה המלך ע"ה השלום היה אומר: "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (משלי ט"ז 32) , והמסר הוא כי טוב לאדם ללמוד לשלוט על רוחו ויצריו, ורבים הם הפתגמים האמרות והסיפורים בספר התנ"ך. ובימינו ישנם שרלטנים ובאות כוחם פקידות סעד ועובדות סוציאליות המכוונים לכיוון ההפוך בדרך של נטילת סמים פסיכיאטריים המנוונים את רוח האדם כדי לדכא יצריו. וכך אדם ללא רוח הופך להיות כבהמה ללא יכולת חשיבה או מנגנון עצמי לשלוט ברוח וביצר.

"במקום להרדים ילדים עם ריטלין, כדאי שבית הספר יעיר אותם" -חוקר החינוך הנודע קן רובינסון חושב שבתי ספר הורסים יצירתיות וטוען כי ADHD היא בעצם מגפה פיקטיבית. "לא ייתכן שכל כך הרבה ילדים סובלים מהפרעה נפשית"

מרץ 2016 – xnet – הילה יגאל-איזון, ושי הרלב

דרק פראסוויני, נולד באנגליה בשבוע ה-25 להריונה של אמו. בגלל סיבוכים של אספקת חמצן בלידה הוא נולד עם עיוורון חלקי ואוטיזם עמוק. בתחילה לא נתנו לו סיכוי להגיע לגיל הנעורים. כשהגיע, חשבו שיחיה במוסדות כל חייו. באופן מקרי שם לב אחד ממטפליו שהוא מרוכז מאוד כשהוא שומע מוסיקת ג'אז. כשהושיבו אותו ליד פסנתר הוא התגלה כבעל שמיעה אבסולוטית ולאחר אימונים רבים, ניגן את אוסקר פיטרסון בצורה שהקשתה על אנשים להבדיל בינו לבין המקור. כיום הוא מופיע בהצלחה עצומה בקונצרטים ורסיטלים באולמות ברחבי אירופה. המגבלות הפיזיות והחברתיות של פראוויסני לא פגעו ביצירתיות המוסיקלית שלו, שהביאה אותו להצטיין בתחומו.

מה היה קורה ליצירתיות ולכישרון יוצאי הדופן של פראסוויני אילו היה נקלע למערכת החינוך המסורתית? לפי חוקר החינוך קן רובינסון כנראה שהוא היו נכשל ונפלט מהמערכת, יחד עם ילדי ה-ADHD וכל ילדי לקויות הלמידה למיניהם, שהיצירתיות שלהם והכישורים שלהם לא יבואו לידי ביטוי בבית הספר בשום שלב.

הרס היצירתיות

רבות נכתב על משנתו של חוקר החינוך הנודע קן רובינסון. למעשה, כשמדברים היום על חינוך, יש כמה מילות מפתח שחוזרות שוב ושוב: מערכת החינוך החדשנית של פינלנד, בעיית לימוד המתמטיקה, כיתות הפוכות, mooc (קורס פתוח, מקוון ורב משתתפים) וגם מרצה וחוקר בריטי מלא הומור, אהוב על רבים ומבוקר על ידי לא מעט – סר קן רובינסון.

רובינסון נולד בליברפול למשפחה מרובת ילדים וחלה כנער בפוליו. עם זאת, כמרצה הוא הפרפורמר הנצפה ביותר ברשת בכל הזמנים. שלוש הרצאותיו ב-TED היוקרתי זכו ליותר מרבע מיליארד צפיות – מספר דמיוני ששמור רק לכוכבי רוק. מעבר לכך שרובינסון מאוד משעשע ובעל הומור בריטי דק ומשובח, הוא יודע לספר אנקדוטות בפשטות וחן ולדון בנושא החינוך באופן עמוק וקליל כאחד. הרצאתו המפורסמת ביותר על הרס היצירתיות על ידי בתי הספר כה פופולארית, עד כדי כך שיאיר לפיד נחשד כי העתיק קטעים ממנה כשנשא נאום על החינוך בארץ.

רובינסון מתלוצץ בהרצאתו על הפער העמוק בין התדמית הגרועה שיש למורים ובין היחס שיש לרוב האנשים לחינוך, שמלווה ביראת כבוד. באחת מהאנקדוטות הוא מספר על מסיבה בה נשאל איש חינוך לעיסוקו (למרות שאנשי חינוך לא מוזמנים למסיבות, מהתל רובינסון). עם התשובה משתררת שתיקה. זאת בגלל שהחינוך, בהיותנו הורים, נוגע בנו באופן רציני ועמוק. חינוך ילדנו הוא בנפשנו.

ADHD אינה מגיפה

בנושא הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות ולקויות למידה – יש לרובינסון משנה מאוד ברורה, המאשימה לא מעט את מוסדות הלימוד המסורתיים וגם מקוממת לא מעט אנשים ומומחים מהתחום.

"אני לא אומר שהפרעת קשב וריכוז אינה קיימת", מדגיש רובינסון. "אבל היא צמחה לממדים מפלצתיים. כיום מדברים על 15% מן התלמידים. הטכנולוגיות הדיגיטליות שמתפתחות בקצב מסחרר משפיעות, אבל פסיכולוגים ופסיכיאטרים מדברים ממש על מגיפה", אומר רובינסון ומוסיף בציניות שהתופעה בהחלט עוזרת לפרנסתם. "ילדים בדרך כלל לא סובלים באחוז כל כך גבוה מהפרעה פסיכולוגית. הם סובלים מ'ילדוּת' ואני יודע את זה כי ביליתי חלק מאוד גדול מראשית חיי כילד. עברתי בעצמי את כל הדבר הזה", מתבדח רובינסון ברצינות רבה.

"ADHD אינה מגיפה", טוען רובינסון ומתאר בספרו יום לימודים שגרתי בכיתה, שכולל פתיח של מורה עייף שמדקלם מספר הלימוד, עבודת כיתה רצופת הפרעות ודיון שבקושי מעניין את המורה, המחכה לצלצול הגואל. "אם תושיבו ילדים לעשות שעה אחר שעה, עבודה פקידותית ברמה הכי נחותה, אל תהיו מופתעים אם הם יתחילו להתנועע בעצבנות", הוא מצחיק שוב את הקהל.

מערכת שמדכאת כישורים

"בעבר הלא רחוק, למערכת החינוך לא היתה שום דרך להתמודד עם תלמידים כאלו", אומר רובינסון בהרצאתו הנודעת 'האם בתי ספר הורסים את היצירתיות'. הוא מזכיר שם את הכוריאוגרפית הנודעת ג'יליאן לין, שאחראית על מיוסיקל'ס מצליחים ונודעים כמו cats ופנטום האופרה. לין, שגדלה בשנות ה-30 של המאה ה-20, לא הצליחה להתמקד ולתפקד בבית הספר הבריטי בו למדה. הלימודים העיוניים כלל לא עניינו אותה והדבר היחיד שגרם לה עונג היה להתנועע ולרקוד.

"לין לא אובחנה כבעלת ADHD כי אז ההפרעה הזאת פשוט עדיין לא נולדה", עוקץ רובינסון. בגיל 7, לאחר שחוותה תסכול עמוק מבית הספר, פגש אותה מטפל רגיש. הוא הפעיל רדיו, ראה אותה מתנועעת לצלילי המוסיקה ואמר להוריה: 'ללין אין שום בעיה. היא פשוט רקדנית'. רובינסון טוען כי בכל השנים הללו, על אף גילוי בעיות הקשב והריכוז וטכניקות רבות וענפות לטיפול בהן, עדיין מערכת החינוך כושלת בהתמודדות עם בעיות ההתנהגות, הנובעות מהתסכול וחוסר המובנות שחווים תלמידים אלו. המערכת מצדה פותרת את הבעיה על ידי הפנייתם לכיתות טיפוליות.

סוגים רבים של אינטלגנציה

טענתו המרכזית של רובינסון היא שמערכת החינוך העיונית בכל העולם המערבי הישגית מאוד ומתואמת עם מערכת ההשכלה הגבוהה. היא מכשירה ילדים ונערים מגיל צעיר להתכוונן אל האקדמיה ואל הלימודים האקדמיים, אל הקולג'ים והאוניברסיטאות היוקרתיות. בית ספר כיום הוא יותר מתמיד סוכן תיווך היררכי של משאלת הלב הבורגנית: השכלה גבוהה, עבודה מצליחה, תגמול כספי – שמנוידים למעמד חברתי והצלחה. ומה בדבר התלמידים שלא מתאימים למסלול הזה, דוגמת פראוויסני ולין? הם ייפלטו ממנו, כי הם פשוט לא מתאימים לו.

"מערכת החינוך האנגלית השמרנית מצאה בעבר הרחוק פיתרון ל'בעיה' ותייגה אותה תחת לקויות שונות באינטליגנציה, דרך מבחנים ומבדקים", טוען רובינסון. לקויי הלמידה, הקשב והריכוז, נוידו יחד עם בני המעמד הנמוך אל המסלול המקצועי, שדיכא כל זיק יצירתי שהיה בהם.

"האינטליגנציה נתפשת כיום כשונה בתכלית ממה שידענו עליה בשנות ה-60 וה-70", אומר רובינסון. "יש כל כך הרבה סוגי אינטליגנציה שבעבר לא התייחסו אליהן: אינטליגנציה מרחבית, קינטית, מוסיקלית, תנועתית ובמקרים רבים, הן יכולות להיות קרש הצלה – הסיכוי והעתיד עבור תלמידים רבים שמתקשים עם תכנית הלימודים הסטנדרטית, שמדכאת באופן מתמשך את כישוריהם הייחודיים, עד כדי הריסה מוחלטת שלהם".

בתוך המבדקים המיושנים ברובם, האבחונים ובעיקר המערכת הבית ספרית, ברור שילדים ונערים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז לא מוצאים את מקומם ומרגישים חלשים, דחויים ומתוסכלים לקום בכל יום לבית הספר ו"לבלות" בו רבע או שליש מחייהם.

ADHD, הפרעת קשב, יהודה קורן, ריטלין

ממציא 'הפרעת הקשב' מתוודה: "הפרעת קשב הינה מחלה מומצאת"

ממציא 'הפרעת הקשב' מתוודה: "הפרעת קשב הינה מחלה מומצאת"

עמותת 'מגן לזכויות אנוש': היעדר הסכמה מדעת ראויה לטיפול בריטלין – עילה לתביעות עתידיות

השבועון הגרמני 'דר שפיגל' ציטט בכתבת השער שלו ב-2 בפברואר 2012 את הפסיכיאטר האמריקני ליאון אייזנברג, שהיה האב המדעי של הפרעת הקשב  ADHD. אייזנברג, שנולד ב-1922 למשפחה יהודית שהיגרה לארה"ב מרוסיה, אמר בראיון האחרון שלו, שבעה חודשים לפני מותו בגיל 87 :"הפרעת קשב הינה דוגמא מובהקת למחלה מומצאת".                          

ה"מחלה" של ליאון אייזנברג רדפה את המדריכים האבחוניים הפסיכיאטריים עוד משנת 1968, בתחילה בתור 'תגובת תנועתיות יתר של הילדות' וכעת בתור ADHD. ה-'דר שפיגל' דיווח כי השימוש בתרופות להפרעת קשב בגרמניה עלה בתוך 18 שנה משנת 1993 פי 51. בארה"ב כל ילד עשירי בגיל 10 כבר בולע תרופה להפרעת קשב על בסיס יומי ומגמת העלייה עדיין נמשכת.
אייזנברג נטל חלק בוועדה המייעצת למדריך האבחוני הפסיכיאטרי DSM V שיוצא לשוק בימים אלה ולמדריך האבחוני הבינלאומי ICD XII מטעם איגוד הפסיכיאטריה האמריקני בין השנים 2006 ו-2009. אחרי הכול, ליאון אייזנברג קיבל את פרס ה'רואן' עבור מחקר פסיכיאטרי של הילד והמתבגר. הוא היה מוביל דעה בפסיכיאטריה של הילד במשך יותר מארבעים שנה דרך עבודתו בניסויים תרופתיים, מחקר, הוראה, מעורבות במדיניות רווחה והתיאוריות שלו בנושא אוטיזם ורפואה חברתית.
לאייזנברג היו קשרים הדוקים עם חברות התרופות, והיה אחד מאותם חוקרים שאליהם התייחסו הפסיכולוגית ליסה קרוסגרוב וחבריה, כאשר חקרו את הקשרים הכספיים שבין כותבי המדריך האבחוני ה-DSM לחברות התרופות. הם מצאו לשם דוגמא כי ל-100% מכותבי הערכים בנושא "הפרעות מצב רוח" ו-"סכיזופרניה" ב DSM IV היו קשר אחד או יותר מסוג זה. הקשרים היו נפוצים יותר באותם תחומים שבהם תרופות היו הקו הטיפולי הראשון.
רבים בישראל כבר הבינו מזמן את מה שד"ר אייזנברג הודה בו רק לאחרונה. רבים גם מבינים שההמצאה של "הפרעת קשב" משרתת ומפרנסת גורמים רבים מדי, כגון מערכת החינוך, מכוני האבחון, הרופאים, הרוקחים וחברות התרופות המספקות להם את הפרנסה. היקף האבחון והטיפול התרופתי בהפרעת קשב בישראל נמצא כבר הרבה מעבר לאחוז הילדים שמלכתחילה הניחו ש'יסבלו' מן ה'הפרעה' (3%) והפך כבר מזמן לאמצעי כדי 'להשיג ציונים' במבחנים או כדי 'להפוך את חיי התלמיד לקלים יותר'.
עמותת 'מגן לזכויות אנוש' טוענת כי לאור ההכרה הגוברת בכך שמדובר כאן ב'מחלה' מומצאת, מערכת הבריאות בישראל צריכה להיות מודאגת מכך שאינה מחייבת את הרופאים לספק לציבור הסכמה מדעת ראויה בנוגע לשימוש בתרופות ממריצות כדוגמת הריטלין והקונצרטה והשפעותיהן ארוכות הטווח, ולא לוקחת אחריות על הגידול בצריכת הריטלין
בקרב ילדים שהוא מעבר לאחוזי השימוש שמאפיינים את שכיחותה המשוערת (אחוז הילדים המאובחנים בפועל בקשב וריכוז והשימוש בתרופות גבוהים פי כמה). לא די בכך שאין אזכור בעלון הריטלין או על אריזתו כי מדובר בסם מסוכן על פי פקודת הסמים המסוכנים, אנשי המקצוע אף אינם מחויבים להסביר להורים את ההשפעות ארוכות הטווח ואת מה שהועדה המייעצת הלאומית השוויצרית לאתיקה ביו-רפואית  (NEK)מ-22 בנובמבר 2011 כבר הבינה, וניסחה בחוות הדעת שלה תחת הכותרת 'שיפור אנושי באמצעות רכיבים תרופתיים' : "הצריכה של מרכיבים תרופתיים (הכוונה לריטלין וממריצים אחרים) משנה את התנהגות הילדים ללא השתתפות מצדם. זוהי התערבות בחופש של הילד ובזכויותיו האישיות, כיון שמרכיבים תרופתיים גורמים אצלו לשינויי התנהגות, אולם מונעים ממנו את ההזדמנות ללמוד כיצד להשיג את השינויים ההתנהגותיים הרצויים הללו בכוחות עצמו. כך נשללים מן הילד ההתנסות החיונית בפעולה עצמאית ונחושה, החופש האישי שלו והתפתחותו האישית".  
פוטנציאל הפגיעה בהתפתחותם התקינה של ילדי ישראל, היעדר הסכמה מדעת ראויה לצריכת תרופות מעוררות כדוגמת הריטלין והיעדר מדיניות לבלימת אבחון היתר וצריכת היתר של התרופות הללו לילדים עלולה לשמש עילה לתביעות משפטיות עתידיות רחבות היקף כנגד האחראים למחדלים הללו בכל הרבדים המעורבים.

יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
טלפון עמותה: 5660699 03
ADHD, DESIPRAMINE, דסיפרמין, הפרעת קשב, יועצת בית הספר, סמים פסיכיאטריים, פסיכולוגית בית הספר, תרופות פסיכיאטריות

ארה"ב – ילדה אובחנה ע"י "מומחים" בהפרעת קשב ריכוז – ADHD, ומתה מהסמים הפסיכיאטרים

שינה האור של חיינו

מספרת אמא של הילדה: שינה הייתה האור של חיינו, גם בימים פחות טובים, די היה לראות את החיוך שלה בבוקר. לראותה כאשר הייתה קמה מן המיטה, כדי לעשות לך את היום. שינה הייתה ילדה פעלתנית ומלאת שמחת חיים.
.
מכתב מהיועצת (פסיכולוגית) של בית הספר, פגישה עם הפסיכיאטר
במכתב מפסיכולוגית בית הספר, נרשם כי לשינה יש את כל המאפיינים להפרעת קשב וריכוז, ולכן היא צריכה לגשת לאבחון פסיכיאטרי. כשהגענו אל הפסיכיאטר שתוך 45 דקות קבע אבחנת ADHD ומרשם לתרופות. סמכנו עליו והאמנו כי מה שאנו עושים הוא לטובת הבת שלנו.
השגיאה הראשונה שעשיתי הייתה בכך שהאמנתי כי אבחנה של הפרעת ADHD היא אבחנה רפואית, שגיתי והאמנתי כי התנהגותה של בתי אינה בגבולות הנורמה. בתי הייתה נורמלית לחלוטין. בתי נטלה סם בשם דסיפרמין (DESIPRAMINE).
שינה הייתה ילדה פעלתנית ומלאת שמחת חיים
הטלפון מאחות בית הספר
אחות בית הספר התקשרה אלי ודיווחה לי כי שינה התמוטטה בחדר הספרייה. יצאתי מיד לבית הספר לקחת אותה הביתה. הגעתי לבית הספר, חיבקתי אותה ושאלתי: "חמודה את בסדר?". "אמא, אני בסדר" היא השיבה. אמרתי לה שניגש לרופא לבדיקה. השארתי הודעה לצוות בית הספר כי לקחתי את שינה הביתה.
.
קריסת הילדה עקב הסמים הפסיכיאטריים
ברגע שפנינו אחורה לחזור הביתה, שטף את פניה של בתי מבט מבועט ומפחיד ביותר, היא גלגלה את עיניה.
שאלתי אותה : "שינה , מה קרה?", אבל היא לא הגיבה, נבהלתי והתחלתי לצרוח לאנשים: "תעזרו לי, תעזרו לי".
מספר האב: "לקחתי אותה לחדר סמוך, היא שכבה שם, נשמה שתי נשימות אחרונות, ומתה לנגד עיני, וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה".
.
הסמים הפסיכיאטריים, רעלנים קטלניים
האם ממשיכה ואומרת: זה מפחיד ומזעזע שיש היתר לתת סמים פסיכיאטרים כאלו. אלו למעשה רעלנים קטלניים שגורמים לתוצאות טרגיות, מליוני ילדים בארה"ב נוטלים סמים פסיכיאטריים כאלו ואחרים, תוך הטעייה של ההורים כי ADHD מבוסס על אבחנה רפואית. ואני משוכנעת שאני אחד מהאנשים שהפסיכיאטרים היו רוצים להעלים אותם, משום שאני חיה ומעידה על העובדות והאמת על מה שאירע. ואני לא איעלם ולעולם לא אשתוק.
ראה סרטון כ- 3 דקות

נקודות:

  • טיפול פסיכיאטרי מסוכן מתחיל במכתב תמים מהיועצת של בית הספר, מורה, גננת.
  • הסמים הפסיכיאטריים אינם מרפאים אלא מדכאים פעלתנות ושמחת חיים של המטופל.
  • לסמים הפסיכיאטריים תופעות לוואי קשות קשות, העלולות לגרום למוות פתאומי של המטופל, או דיכוי הדרגתי עד המוות, או נזקים בלתי הפיכים.
  • חברות התרופות "סימנו" את הילדים כיעד צרכני של "תרופות" פסיכיאטריות.
  • הפסיכיאטר ממליץ על טיפול תרופתי לילד לאחר ביקור קצר.
  • הטיפול הפסיכיאטרי לילד/קשיש הנו נוח בעיקר לאחראי על הילד/קשיש, או מורה, מדריך בפנימיה, משפחת אומנה, מסגרות השמה חוץ ביתית, ועוד, מאחר שהילד מושתק ואין להשקיע מאמץ בהשגחה עליו.

קישורים:

ADHD, הפרעת קשב, יועצת בית הספר, סמים פסיכיאטריים, פסיכולוגית בית הספר, תרופות פסיכיאטריות

ארה"ב – ילדה אובחנה ע"י "מומחים" בהפרעת קשב וריכוז- ADHD, ומתה מהסמים הפסיכיאטרים

שינה האור של חיינו

מספרת אמא של הילדה: שינה הייתה האור של חיינו, גם בימים פחות טובים, די היה לראות את החיוך שלה בבוקר. לראותה כאשר הייתה קמה מן המיטה, כדי לעשות לך את היום. שינה הייתה ילדה פעלתנית ומלאת שמחת חיים.
.
מכתב מהיועצת (פסיכולוגית) של בית הספר, פגישה עם הפסיכיאטר
במכתב מפסיכולוגית בית הספר, נרשם כי לשינה יש את כל המאפיינים להפרעת קשב וריכוז, ולכן היא צריכה לגשת לאבחון פסיכיאטרי. כשהגענו אל הפסיכיאטר שתוך 45 דקות קבע אבחנת ADHD ומרשם לתרופות. סמכנו עליו והאמנו כי מה שאנו עושים הוא לטובת הבת שלנו.
השגיאה הראשונה שעשיתי הייתה בכך שהאמנתי כי אבחנה של הפרעת ADHD היא אבחנה רפואית, שגיתי והאמנתי כי התנהגותה של בתי אינה בגבולות הנורמה. בתי הייתה נורמלית לחלוטין. בתי נטלה סם בשם דסיפרמין (DESIPRAMINE).
שינה הייתה ילדה פעלתנית ומלאת שמחת חיים
הטלפון מאחות בית הספר
אחות בית הספר התקשרה אלי ודיווחה לי כי שינה התמוטטה בחדר הספרייה. יצאתי מיד לבית הספר לקחת אותה הביתה. הגעתי לבית הספר, חיבקתי אותה ושאלתי: "חמודה את בסדר?". "אמא, אני בסדר" היא השיבה. אמרתי לה שניגש לרופא לבדיקה. השארתי הודעה לצוות בית הספר כי לקחתי את שינה הביתה.
.
קריסת הילדה עקב הסמים הפסיכיאטריים
ברגע שפנינו אחורה לחזור הביתה, שטף את פניה של בתי מבט מבועט ומפחיד ביותר, היא גלגלה את עיניה.
שאלתי אותה : "שינה , מה קרה?", אבל היא לא הגיבה, נבהלתי והתחלתי לצרוח לאנשים: "תעזרו לי, תעזרו לי".
מספר האב: "לקחתי אותה לחדר סמוך, היא שכבה שם, נשמה שתי נשימות אחרונות, ומתה לנגד עיני, וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה".
.
הסמים הפסיכיאטריים, רעלנים קטלניים
האם ממשיכה ואומרת: זה מפחיד ומזעזע שיש היתר לתת סמים פסיכיאטרים כאלו. אלו למעשה רעלנים קטלניים שגורמים לתוצאות טרגיות, מליוני ילדים בארה"ב נוטלים סמים פסיכיאטריים כאלו ואחרים, תוך הטעייה של ההורים כי ADHD מבוסס על אבחנה רפואית. ואני משוכנעת שאני אחד מהאנשים שהפסיכיאטרים היו רוצים להעלים אותם, משום שאני חיה ומעידה על העובדות והאמת על מה שאירע. ואני לא איעלם ולעולם לא אשתוק.
ראה סרטון כ- 3 דקות

נקודות:

  • טיפול פסיכיאטרי מסוכן מתחיל במכתב תמים מהיועצת של בית הספר, מורה, גננת.
  • הסמים הפסיכיאטריים אינם מרפאים אלא מדכאים פעלתנות ושמחת חיים של המטופל.
  • לסמים הפסיכיאטריים תופעות לוואי קשות קשות, העלולות לגרום למוות פתאומי של המטופל, או דיכוי הדרגתי עד המוות, או נזקים בלתי הפיכים.
  • חברות התרופות "סימנו" את הילדים כיעד צרכני של "תרופות" פסיכיאטריות.
  • הפסיכיאטר ממליץ על טיפול תרופתי לילד לאחר ביקור קצר.
  • הטיפול הפסיכיאטרי לילד/קשיש הנו נוח בעיקר לאחראי על הילד/קשיש, או מורה, מדריך בפנימיה, משפחת אומנה, מסגרות השמה חוץ ביתית, ועוד, מאחר שהילד מושתק ואין להשקיע מאמץ בהשגחה עליו.

קישורים: