אביב לביא, גזל ניצולי שואה, הונאות רשות המים, הונאות תאגיד מי בת ים, מי בת ים, נזילה, קשיש סיעודי, תאגיד מי בת ים, תאגיד מים וביוב מי בת ים

מי בת ים – 30,000 שקל חשבון מים לזוג קשישים ניצולי שואה

30 אלף שקל חשבון מים? מה ששמעתם , אביב לביא | 18/2/2011  , nrg

זוג ניצולי שואה מבת ים בני 93 ו-80, נדהמו כשקיבלו את חשבון המים החודשי: 30 אלף שקל! לא פחות. בבירור שנערך התגלתה נזילה תת קרקעית בחצר ביתם. כל התחנונים לתאגיד העירוני (מי בת ים) הניבו הנחה שהותירה אותם עדיין עם חוב העומד על לא פחות מ-12 אלף שקל

אויב חדש, מסוכן, קם לעם ישראל: תאגידי המים. מסע תקשורתי מתוזמר ופופוליסטי הצליח לשכנע את הציבור שתשעה קבין מתוך הצרות שמסב לו חשבון המים נולדו עם התאגידים. האמת היא שלתאגידים יש קשר שולי בלבד להתייקרות המים, אבל ממתי אנחנו נותנים לעובדות לבלבל אותנו.

מי בת ים - גזל קשישים וניצולי שואה
מי בת ים – גזל קשישים וניצולי שואה

כמו כל ספין שנשען על יסודות אמיתיים, גם האיבה לתאגידים מתודלקת על ידי מערך גבייה מסורבל ואטום. בספטמבר שעבר קיבלו הרצל ולילי, תושבי בת ים, חשבון מים על סך 30 אלף שקל. הרצל בן 93, לילי בת 80, שניהם ניצולי שואה שמתקיימים מקצבת ביטוח לאומי.

כשראו את הסכום על החשבון לא ידעו את מי להזעיק ראשון: את הרופא שיעזור להם להתאושש, או את נכדתם, אורית, שתנסה להבין מה לעזאזל קרה כאן.

בתאגיד מי בת ים הסבירו לאורית שחשבון כזה לרוב מעיד על נזילה בצנרת הביתית. אורית קראה לשרברב, שפתח את הצנרת מטר אחרי מטר, ולבסוף גילה נזילה סמויה, תת קרקעית, מתחת למרצפות שבחצר. למזלם הרע של הרצל ולילי, הנזילה התרחשה אחרי השעון – בתחום שנמצא באחריותם.

התחנונים להנהלת התאגיד הניבו תוצאה חלקית: בגלל גילם ומצבם הכלכלי של הקשישים, ובשל העובדה שמדובר בנזילה סמויה שלא יכלו לדעת על קיומה, גילחו להם מהחיוב את החלק של הביוב וחישבו אותו מחדש על פי המדרגה הנמוכה בתעריף. עדיין, נותרו 12 אלף שקל.

במי בת ים הסבירו לאורית שבכך מיצו את האפשרויות החוקיות להעניק להם הנחה. אם את רוצה עוד סיוע, אמרו לאורית, את צריכה לפנות אל הגוף שמפקח עלינו ושאחראי על החוק – רשות המים.

חוק זה חוק

גם ברשות המים מסכימים שמדובר במקרה מצער, אבל אומרים שיש חוק, ואם יש חוק – כולם שווים בפניו, גם הרצל ולילי. רק שהחוק לא נפל משמים. הוא נוסח ואושר על ידי אנשים שיושבים במועצת רשות המים ובכנסת ישראל, שלא השכילו להחדיר בו קצת יותר אנושיות. החוק מעמיס בצורה ברוטלית את האחריות על האזרח, אבל לא נותן לו את הכלים לשאת באחריות הזאת.

הרי לאדם הסביר קשה מאוד לדעת אם במעבה האדמה בחצרו הצנרת מנוקבת ומשפריצה מים יקרים לכל עבר. החוק לא מחייב את התאגיד לעדכן את הצרכן בזמן אמת שהצריכה שלו מתנפחת לממדים מפלצתיים, והוא מגלה את הקטסטרופה רק כשהחשבון מגיע; החוק גם לא מחייב את התאגיד להתקין מונים חכמים בבתי התושבים – כאלה שיאפשרו לנו לעקוב אחרי קצב הצריכה שלנו ויעודדו חיסכון;

ואם זה לא מספיק, החוק גם לא מאפשר לתאגיד שיקול דעת והחרגה של מקרים מיוחדים על בסיס הומניטרי. עצם הקמתם של התאגידים נגזרה מעיקרון נכון וחיוני למשק המים; חבל שהשכל הישר יצא להפסקה בדיוק כשמימשו את העיקרון.

 

30 אלף שקל חשבון מים? מה ששמעתם , אביב לביא | 18/2/2011  , nrg
מודעות פרסומת
אדם רויטר, הונאות רשות המים, מתקני התפלה

העובדות שלא מספרים לכם על משק המים

העובדות שלא מספרים לכם על משק המים , ד"ר אדם רויטר , דצמבר 2013 , ynet

טעות חיזוי קולוסאלית לפני עשור הובילה להקמת סדרת מתקני התפלה והפכה את ישראל למעצמת מים. אז למה החשבון עדיין כל כך יקר?

מפחידים אותנו ש-2014 עלולה להיות שנת בצורת. תכף נראה בטלוויזיה פרסומות על כך שישראל שוב מתייבשת. אבל את העובדות הבאות ייתכן שמנסים להסתיר מאיתנו: לפני כעשור נעשתה טעות חיזוי מדהימה, קולוסאלית, שהניחה שצריכת המים בישראל (לא כולל קולחין לחקלאות) בשנת 2015 תגיע לכ-2,500 מיליון מטר מעוקב (מ"ק), לעומת 1,350 מיליון מ"ק צריכה באותה עת.

הטעות הזאת גרמה לכך שניתן אור ירוק לבנייה של סדרה אדירה של מתקני התפלה מהגדולים בעולם (מתקן ההתפלה בשורק הוא הגדול בעולם). תוצאות טעות החיזוי הללו מתבררות כעת. בשנת 2015 צריכת המים בישראל (נתון זה אינו כולל כ-450 מיליון מ"ק מי קולחין שמופנים כולם לחקלאות) עומדת להיות בקושי 1,650 מיליון מ"ק, כ-55% ממנה לצריכה ביתית, כ-35% לחקלאות ופחות מ-10% לתעשייה. מתקני ההתפלה לבדם (שורק, חדרה, פלמחים ואשדוד + מכוני התפלת מים מליחים בדרום) יכסו יותר מ-40% מהביקוש הזה.

הכנרת. רק 6 אחוז מצריכת המים (צילום: נאור אורן)

זאת אומרת, עד לשנת 2015 ייווצרו מקורות היצע של מים ממתקני התפלה בהיקף של יותר מ- 700 מיליון מ"ק בשנה, לעומת אפס לפני 10 שנים. במקביל, חברת מקורות מספקת כ-1,100 מליון מ"ק מים המופקים מקידוחים. זהו היצע הגבוה בכ-150 מיליון מ"ק ממה שהמדינה בכלל צריכה. הטעות הזו יצרה נס כלכלי שמקטין באופן דרמטי את התלות שלנו במי גשמים ושהינו גם בעל השלכות גיאופוליטיות חשובות.

יש לומר כי מזמן לא נתקלתי בטעות חיזוי כלכלי כל כך קשה, פספוס כלפי מעלה של יותר מ-50% בנתוני מגמה, המתאפיינים בסטיית תקן נמוכה. תחזית של 2,500 מיליון מ"ק כשבפועל 1,650 מיליון מ"ק. הטעות הזו יצרה מצב פרדוקסלי שבישראל יש כיום עודפי מים. לא סתם עודפים, אלא בכמויות כאלו עד כי משרד האוצר הנחה את מתקני ההתפלה להקטין את היקף הייצור בעשרות אחוזים כי יש הרבה יותר מדי.

למעשה, למדינת ישראל ישנן כעת כמויות מים המאפשרות לייצא אותם. הכניסו את זה טוב טוב לאוזניים, לא רק שישראל אינה מתייבשת, אלא שיש לה עודפי מים כך שהיא יכולה לייצא אותם לירדנים (והם מאד מעוניינים) או לחילופין להפסיק לשאוב מים מהכנרת, שהשאיבה ממנה מהווה בסך הכול 6% מהיצע המים שהמדינה זקוקה להם. אתם קוראים נכון, הכנרת, זו שאנו מסתכלים בכל שנה בחרדה על מפלסה, הינה מקור לשישה אחוזים בלבד מהיצע המים בישראל.

למה לא לדאוג לנחלים?

אם ישתמשו בפחות מ-1% מהמים הללו, כ-12 מיליוני מ"ק, ניתן יהיה להזרים בחזרה את כל המים החסרים בעשרת הנחלים הגדולים בישראל. תחשבו מה זה יכול לעשות לטבע, לנוף לצמחייה ולחיות הבר ובעיקר לאיכות החיים שלנו. מדוע חברת מקורות ממשיכה לשאוב מהנחלים? מדוע היא מייבשת אותם? מדוע מקורות ממשיכה לשאוב מהכנרת? כי זה כאילו בחינם.

אמנם העברת המים מהכנרת ונחלי הצפון למרכז הארץ ודרומה באמצעות המוביל הארצי מחייבת שימוש באנרגיה רבה מאד (מתקני הולכת המים הינם צרכני האנרגיה הגדולים בישראל), לעומת מתקני ההתפלה היושבים ברובם במרכז ודרום הארץ, אבל העיקר שמשאב המים עצמו הוא בחינם.

העובדה שהמדינה משלמת 1.75 שקלים על כל קוב למתקני ההתפלה אינה מבלבלת את פקידי האוצר. הם יחסכו את 21 מיליוני השקלים הללו, שבניכוי הוצאות חשמל להובלת המים הינם כנראה רק 15 מיליון שקלים – ולא יזרימו את המים חזרה לנחלים.

שלא נתבשם מהנתונים, אנחנו מחויבים עדיין לשמור על משמעת מים, אסור לנו לבזבז אותם וגם לא לנהוג בהם בחופשיות יתרה. אבל בקרוב ודאי תתחלנה שוב הכתבות בעיתונות על מפלס הכנרת הנמוך, ודאי יתחילו שוב הפרסומים על כך שישראל מתייבשת ויראו לנו את העור מתקלף מפניה של הדוגמנית היפה והם כבר יכינו את עם ישראל נפשית לעליית מחירי המים.

בכל מקרה, מה שבטוח הינו שהמדינה יכולה להתחיל להוזיל את עלויות המים לצרכנים גם אם 2014 תהיה שנת שנת בצורת. עליכם לזכור: חברת מקורות משלמת למתקני ההתפלה בממוצע 1.75 ₪ לכל קוב בחוזים ארוכי טווח, תאגידי המים קונים את המים הללו ממקורות לפי 4 שקלים לכל קוב והם מוכרים לנו אותם בממוצע לפי 12 שקל לקוב! ומכיוון שיש עודפי מים בישראל, אפשר להתחיל להוריד את המחירים.

הכותב הוא יו"ר רויטר מידן ומנכ"ל חיסונים פיננסים