בועז סנג'רו, הרשעה, חוקר משטרה, משפט פלילי, פרקליטות, שופט

דיון טלוויזיוני בספרו החדש של פרופ' בועז סנג'רו "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות"

 //player.vimeo.com/video/107193096

פברואר 2014 – ספרו של פרופ' בועז סנג'רו הוא כתב-אישום חריף נגד מערכת המשפט הפלילי – מחוקרי המשטרה והמומחים המשטרתיים, דרך התובעים ועד לשופטים. אין עוול גדול יותר אשר גורמת המדינה לפרט מאשר הרשעת חף מפשע. גם לחברה נגרם נזק משמעותי, שהרי העבריין האמיתי נותר חופשי. "עיקרון התאונות הנסתרות" של המשפט הפלילי אינו מאפשר לדעת על כל הרשעות השווא. אולם המחבר מראה – על בסיס תחשיבים תיאורטיים ועל בסיס מחקרים אמפיריים אשר חלקם מבוססים על השוואות גנטיות בין דגימות מזירות הפשע לבין דגימות מגופם של אסירים שהורשעו בטעות – שהיקף התופעה הוא לפחות 5%(!). לפיכך, מתוך כ-20,000 האסירים בישראל, לפחות 1,000 הם חפים מפשע בכל זמן נתון.
בלוויית דוגמאות מהמציאות המחבר מנתח את הגורמים לתופעה: התפישה המוטעית אשר לפיה החשוד וודאי אשם ונותר רק להוכיח זאת; הודאות שווא; עדויות ראייה מוטעות; עדויות שקר; ראיות מדעיות מוטעות ומטעות; "כשל החלפת ההתניות" אשר מוליך להרשעה מוטעית על סמך ראיה יחידה; טעויות שופטים; תפישות תפקיד לא נכונות של חוקרים ותובעים; הסתרת ראיות הפועלות לזיכוי; בידוי ראיות; ייצוג גרוע על ידי סנגורים; עסקות טיעון; חוסר אפקטיביות של הליך הערעור; נדירות הליך המשפט החוזר; ועוד. בסוף הספר מציג המחבר תיאורית בטיחות למשפט הפלילי, למניעת הרשעות של חפים מפשע, המבוססת על תורת הבטיחות המודרנית המקובלת בתחומים כמו תעופה, תחבורה והנדסה. קריאת הספר תלמד לא רק על הרשעת חפים מפשע, אלא גם על מערכת המשפט הפלילי בכללותה.

בקדמת הכריכה מופיעות תמונות אחדות של אנשים שהורשעו בטעות בעבירות החמורות ביותר, רצח ואונס, ונידונו לעונשים החמורים ביותר, מאסר עולם או מוות. הם זוכו לאחר שנים רבות בכלא על בסיס השוואות DNA במסגרת מיזם החפות האמריקני (Innocence Project).

בועז סנג'רו הוא פרופסור מן המניין, מייסד ועומד בראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן; מומחה למשפט פלילי ולדיני ראיות; פרסם ספרים ומאמרים רבים בישראל, בארצות-הברית ובאנגליה. תחום העניין המרכזי במחקריו ובכתיבתו בשנים האחרונות הוא הרשעת חפים מפשע.

בועז סנג'רו, ועדת חקירה ממלכתית, חטיפת ילדי תימן, טיוח

פרופ' בועז סנג'רו – ועדת החקירה הממלכתית על פרשת חטיפת ילדי תימן – באין חשד אין חקירה אמיתית

מאי 2013 – באין חשד אין חקירה אמיתית טוען פרופ. בועז סנג'רו על חקירת הועדה הממלכתית פרשת חטיפת ילדי תימן. הוועדה לא העמיקה כמצופה מוועדה כמותה על פרשת ילדי תימן ולמעשה טייחה את הפרשה.

פרופ. בועז סנג'רו ביקר את עבודת הוועדה במאמרו "באין חשד אין חקירה אמיתית: דוח ועדת החקירה בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן" שפורסם ב"תיאוריה וביקורת" מס' 21 2002. מסקנתו המרכזית, המבוססת על כלי הניתוח המקובלים של טקסט משפטי היא ש"עבודת הוועדה לוקה בליקוי היסודי ביותר שוועדת חקירה עלולה ללקות בו: העדר אפיסטמולוגיה של חשד". לטענתו לא היה חשד באף אחד משלבי עבודת הוועדה וכל צורת עבודתה, החקירה, ההיקף, אופני הדיבור והדו"ח הם רק "מראית עין" של טיפול.

 

בועז סנג'רו, הודאה באשמה, טביעת נעליים, משפט פלילי

הודאה באשמה – "קיסרית הרשעות השווא" – מאמר מאת פרופ. בועז סנג'רו

רומן זדורוב כמשל

מההודאה שהיא "קיסרית הרשעות השווא", ההתבססות על טביעת הנעליים שהיא "מדע זבל" ועד לשכנוע העצמי של השופטים. האם בית המשפט יתקן את הטעות?
פרופ. בועז סנג'רו , מאיר 2013 , nrg

משפט רצח תאיר ראדה, מלבד ההיבטים האנושיים והטראגיים שלו, יכול לשמש גם כמקרה-מבחן מצוין ללימוד מערכת המשפט הפלילי שלנו.

ראשית, ההרשעה מבוססת בעיקר על הודאת החשוד בחקירתו במשטרה. בניגוד למה שחשבו בעבר כשהכתירו את ההודאה כ"מלכת הראיות", היום – בעקבות מחקרים חדשים, לרבות השוואות גנטיות של DNA מזירות הפשע ל-DNA מגופם של אסירים שהורשעו בטעות – אנו כבר יודעים שלצד הודאות-אמת יש גם תופעה משמעותית של הודאות-שווא, ונראה שהגיע הזמן לראות בהודאה את קיסרית הרשעות-השווא.

שנית, בית-המשפט מתבסס בהרשעתו על טביעת נעליים – ראיה המתחזית להיות מדעית, אלא שלפי המחקרים החדשים בנושא יש לראותה כ"Junk Science" (מדע זבל או מדע פגום). בדו"ח מפורט בנושא של האקדמיה הלאומית האמריקנית למדע משנת 2009 נקבע שאין לתחום זה כל בסיס מדעי, אך מתברר שבבתי-המשפט שלנו עדיין חולקים לו כבוד.

שלישית, לאחר שבמהלך הערעור לבית-המשפט העליון הוגשו שתי ראיות משמעותיות מטעם ההגנה המצביעות על חפותו של זדורוב, הוחלט להחזיר את התיק לאותו הרכב של שלושה שופטים שהרשיעו את זדורוב בבית-המשפט המחוזי (מלבד אחד שנפטר בינתיים והוחלף), כדי שדווקא הם ישמעו את הראיות החדשות ויחליטו לגביהן. אך הם הרי כבר כתבו בפסק-הדין הראשון שהם משוכנעים מעבר לכל ספק סביר שזדורוב הוא הרוצח. והם לא רק שופטים, אלא גם בני-אדם. כמה מאיתנו אוהבים להודות שטעו?

ראש ההרכב אפילו הקדיש כ-50 עמודים מפסק-הדין לתיאור שקריו של זדורוב, כאילו הוא נאשם באמירת שקר ולא ברצח, וכאילו לא צפוי שנאשם ברצח ישקר גם אם הוא חף-מפשע. ועתה, אותו שופט שחרץ את גורלו של זדורוב בנחרצות כה גדולה, אמור לפי שיטתנו המשפטית לדון בפתיחות ובאובייקטיביות בראיות החדשות. זוהי אשליה המובנית בתוך השיטה.

רביעית, נכון שניתן יהיה לערער על הקביעות של המחוזי לבית-המשפט העליון, אך קיימת שם ההלכה מעקרת הערעורים לכדי מס שפתיים, שלפיה בית-משפט בערעור אינו נוטה להתערב בממצאים העובדתיים, אלא בעיקר בשאלות המשפטיות. דומה הדבר לחולה המבקש חוות-דעת נוספת ("second opinion") אך הרופא השני אינו טורח לבדוק אותו ומסתפק בעיון חוות-הדעת של הרופא הראשון ובאישורה.

לבסוף, כבר כשקראתי את כ-400 העמודים של פסק-הדין המרשיע, התרשמתי וכתבתי שההרשעה ממש לא משכנעת, ודאי לא מעבר לספק סביר. עתה, לנוכח הראיות החדשות, צריך לקוות שבית-המשפט העליון יזכה את זדורוב. משני השופטים של בית-המשפט המחוזי שהרשיעו את זדורוב אין לי, לצערי, ציפיות גדולות. אני מקווה שהציפיות שלי מבית-המשפט העליון אינן מוגזמות בשיטת משפט שבה, ככלל, מתכחשים לתופעה של הרשעת חפים מפשע ולא נוטים לתקן טעויות.

פרופ' בועז סנג'רו הוא ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ומחבר הספר "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות", העומד להתפרסם בהוצאת "רסלינג".