אנשים עם מוגבלויות, לשכת הרווחה אשקלון, נכה, עמיגור, שמוליק חדד

זוועת לשכת הרווחה אשקלון – אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה

לשכת הרווחה אשקלון מפקירה אישה נכה לרעב וסבל


זוועה: אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה , mynet , שמוליק חדד , ספטמבר 2015

סול פרץ (60) מאשקלון סובלת מדלקת מפרקים חמורה, ראייתה מידרדרת בשל מחלת הסוכרת ובלבה הותקן קוצב לב. בשלוש השנים האחרונות היא מנסה ללא הועיל לשכנע את עמיגור להעבירה לדירת קרקע כדי שתוכל ללכת לטיפולים. כסף יש לה בקושי לתרופות ולשכר דירה. עמיגור: היא מסרבת לשתף פעולה

סול פרץ מאשקלון כלואה בביתה כבר כמה שנים. פרץ (60), הסובלת מדלקת מפרקים קשה ובקושי הולכת, מתגוררת בדירת עמיגור מתפוררת בקומה השלישית ברחוב יוספטל. מצבה הבריאותי הלך והידרדר במרוצת השנים ופרץ אינה מסוגלת לרדת במדרגות ולצאת לטיפולים רפואיים נחוצים. הקצבה שהיא מקבלת מהביטוח הלאומי מספיקה למימון תרופות ושכירות על הבית, אך לא לתשלום חשבונות והוצאות שוטפות.

"אולי כדאי שגם אני אשבות רעב כמו העציר הביטחוני שמאושפז בברזילי", אומרת פרץ, שבקשותיה להעבירה לדירה מתאימה לצרכיה נדחו. "גם כך אין לי מה לאכול, ירדתי 26 ק"ג כי אני כבר לא אוכלת. המקרר שלי ריק ויש לי חובות, אני כבר מיואשת לגמרי".

קירות מתקלפים, ארונות שבורים

בעוד כשבועיים, כשכולם יישבו סביב שולחן החג, פרץ לא תהיה בין החוגגים. הדלות והמצוקה זועקות מכל פינה אצלה בבית, שנמצא בדרום העיר בבניין ישן מאוד. היא מנסה לשוות לבית מראה מטופח ואף שיפצה אותו באופן פרטי, אך סימני הזמן ניכרים בו היטב. קולה של פרץ, שסובלת גם מסוכרת שפוגעת בראייתה ומבעיות בלב, בקושי נשמע אבל את הכעס כלפי הרשויות חשים היטב.

במשך 40 שנה מתגוררת פרץ, אם חד הורית לשלושה ילדים בוגרים שאינם חיים עמה, בדירות של עמיגור. במהלך השנים היא עמדה בכל התשלומים לעמיגור. "עבדתי כסייעת בגנים", היא מספרת. "הילדים מאוד אהבו אותי ואני נתתי להם את כל מה שיכולתי. בהמשך חליתי בדלקות במפרקים והתחלתי טיפולי פיזיותרפיה. המצב שלי הידרדר עד שבקושי הצלחתי ללכת, ואז החליטו הרופאים שאני צריכה ניתוח להחלפת מפרקים".

כשפרץ הגיעה לבית החולים ברזילי לבדיקות טרום ניתוח הבהירו לה הרופאים כי אין טעם לנתח אותה בגלל מגוריה בקומה השלישית ללא מעלית. "הרופאים שאלו אותי מה אני מתכוונת לעשות אחרי הניתוח ואמרתי להם שאני חוזרת הביתה", מספרת פרץ. "הם שאלו אותי מה אעשה כשארצה לצאת מהבית, ואמרתי להם שאני כמעט ולא יוצאת אבל אם אצטרך ארד לאט לאט בסיוע החברה שלי רוחמה והליכון או כיסא. הם כתבו חוות דעת שאי אפשר לנתח אותי כי ממילא המצב ישוב לקדמותו בגלל תנאי המגורים שלי. אמרתי להם שפניתי לעמיגור, אבל לא הצלחתי לקבל מהם תשובה ראויה למעבר לבית נורמלי בקומת קרקע. הרופאים הודיעו לי שלא יהיה ניתוח בשלב הזה. יותר מאוחר כבר אי אפשר היה לנתח אותי בכלל, גם בגלל מצבי הבריאותי שהידרדר לגמרי".

סול פרץ - מצבה כבר אינו מאפשר ניתוח (צילום: צפריר אביוב)
סול פרץ – מצבה כבר אינו מאפשר ניתוח (צילום: צפריר אביוב)

פרץ מחזיקה בשקית ניילון גדולה ובה יש מכתבים ודו"חות רפואיים רבים, כולם מהווים עדות עגומה למצבה הבריאותי המורכב. גם מצבה הפיזי של הדירה בה היא מתגוררת הלך והידרדר: הקירות התקלפו, ארונות המטבח נשברו, מים דולפים מהתקרה במקלחת ובשירותים. "לקחתי הלוואות והבאתי שיפוצניקים שיסדרו לי קצת את הדירה", היא מספרת. "שילמתי המון כסף כי בעמיגור לא היו מוכנים לעזור לי".

"לא הופכת שולחנות"

כשפנתה לפני כשלוש שנים לעמיגור בבקשה להחליף דירה, "אמרו לי שהבית תקין ולא מגיעה לי החלפת דירה. הלכתי בעצמי בקושי למנהל עמיגור באשקלון והתחננתי אליו שיעזור לי. אמרתי שאני לא יכולה לגור בבית הזה, אבל הוא פשוט ישב וחייך אליי. הוא הציע לי דיור מוגן בעמיגור, אני לדיור מוגן? אני יודעת מה זה הדיור המוגן שלהם, זה הרי הרבה יותר גרוע. כשסירבתי אמר לי: 'יש לך בעיה, אני לא יכול לעזור לך'. כך הסתיימה הפגישה איתו. כשאני מתקשרת הם לא מוכנים לתת לי תשובות. פניתי לעמיגור גם במכתב אבל לא קיבלתי שום תשובה רשמית. רק אומרים לי שהתשובה שלילית בעל פה".

באחת הפניות שלה לעמיגור נאמר לה לדבריה כי נבחנת הצעה לבדיקת זכאות לדירה בקומה ראשונה ברחוב טשרניחובסקי, "אבל רוחמה החברה שלי הלכה לראות את הבית, והוא מתפורר כולו ובכל הבניין גרים פליטים ובני מיעוטים. אני אישה שחיה לבד, לא יכולה לחיות במקום כזה".

פרץ חיה מקצבת ביטוח לאומי בסך 2,600 שקל. אלף שקל מהקצבה החודשית הולכים רק על תרופות, בשאר היא אמורה לשלם שכירות, חשבונות וכלכלה. בשנים האחרונות החלו החובות להצטבר והגיעו עד לכ־30 אלף שקל. בביתה אין תנור, מכונת הכביסה שבקה חיים, המקרר הריק משמיע קולות של גסיסה. מעת לעת היא מקבלת מכתבים מההוצאה לפועל, האחרון שבהם היה בשל אי תשלום אגרת טלוויזיה. למרות שהיא מוכרת באגף הרווחה, בעירייה לא נעשו אליה פניות רשמיות כדי לעמוד על מצבה או לסייע לה.

"ברווחה יודעים בדיוק מה המצב שלי", היא אומרת. "הם יודעים הכול, הרי יש לי לכאורה עובדת סוציאלית שאמורה לבוא ולבקר אבל היא לא הגיעה לביקור. לא אכפת להם, פשוט התעלמות. אני מתחננת אליהם לעזרה, אבל הם אטומים. כל הזמן אני פונה אליהם. פעם אחת החלטתי לנסוע למשרדים,

בקושי הצלחתי לרדת במדרגות וסבלתי מכאבי תופת. לקחתי מונית, אבל אמרתי לעצמי שהם יראו את מצבי ואולי יפנימו ויתחילו לעזור לי. כשנכנסתי למשרדים הם ראו אותי בוכה אבל אף אחד לא התייחס. ניסיתי לדבר איתם והם אמרו: 'אנחנו יודעים ומטפלים, אין לנו זמן עכשיו. נבוא לביקור', אבל הם לא באו לביקור. מטרטרים אותי מפקידה לפקידה ודוחים אותי מיום ליום. אומרים לי תבואי ביום שני, אחר כך אומרים לי תבואי ביום שלישי, תביאי לנו הצעות מחיר למכונת כביסה ולמקרר ואז אולי נדון בבקשה שלך. איך אני אביא הצעות מחיר? הם לא יכולים להביא?".

לדבריה, בשנה שעברה התקשרו אליה לקראת חגי תשרי והודיעו לה שתבוא לקחת את שוברי המתנה לחג. "איך אני יכולה לבוא ולקחת?", היא תוהה, "הם הרי יודעים שאני לא יכולה לצאת מהבית. אני לא הופכת שולחנות ומדברת יפה ובגלל זה מתייחסים אליי ככה".

"אני במעצר בית"

בשנה האחרונה חלה הידרדרות ממשית במצבה הבריאותי של פרץ. מבית החולים ברזילי נשלחו לה התראות חמורות על ביטולי התורים, אך היא לא מסוגלת ללכת יותר ממספר צעדים בודדים. "אני לא יכולה ללכת, כל יציאה מהבית היא מבצע מורכב, ולכן לצערי אני נאלצת לבטל את התורים", היא אומרת. כל ניסיון שלה לצאת מהבית עלול לסכן עוד יותר את בריאותה.

ביום הלפני אחרון של מבצע צוק איתן, כשהרקטות התפוצצו ליד ביתה, החליטה פרץ לצאת באמצעות ההליכון ובעזרת חברתה רוחמה אל חדר המדרגות. "נפלתי והתגלגלתי בכל המדרגות עד למטה", היא משחזרת. "נשברו לי הצלעות והשיניים. הגיע אמבולנס ואושפזתי במשך שבוע".

בהמשך עברה התקף לב, צונתרה פעמיים והוחלט לשים לה קוצב לב. "בהתקף הראשון מתתי מוות קליני", היא מספרת, "ואז נאלצו להחיות אותי במכות חשמל". במקביל הידרדרה ראייתה בשל מחלת הסוכרת. "אחרי כל זה כבר היה ברור לי שלא ינתחו אותי ברגליים", אומרת פרץ בהשלמה. "בעצם אני נדונה עכשיו למעצר בבית בלי אפשרות כמעט לצאת", היא אומרת.

קולה של פרץ בקושי נשמע. היא בוכה בכי חרישי ומתנצלת על כך. מעולם לא ביקשה סיוע, אבל חשה כעת שהיא עומדת בפני שוקת שבורה. "החובות שלי הולכים וגדלים, רוחמה השכנה מגיעה כל יום ועוזרת לי מבלי שאיש ביקש ממנה", אומרת פרץ. "בלעדיה לא הייתי יכולה להמשיך לחיות. אני מתביישת מכך שכשהבן שלי בא לבקר הוא מביא איתו אוכל. אני בקושי אוכלת, אין לי כבר תיאבון ואין לי מה לאכול. בכל פעם מגיע עוד מכתב של חובות ואני לא יודעת מה לעשות".

באחרונה פנתה לגורמים השונים במכתב אישי וסיפרה על מצבה הקשה. "אני חיה במצב קשה וזועקת לעזרה", כתבה, אך עד כה איש לא הגיב. "אני מתביישת להראות את הבית, למה מתייחסים אליי ככה? אני אזרחית סוג ב'? חשבתי שאולי אני גם אני אעשה שביתת רעב ואולי ככה יקשיבו לי. אין לי כבר מה להפסיד, אני במצב על הפנים. החיים שלי כבר נהרסו".

מעמיגור נמסר בתגובה: "אין בסמכות חברת עמיגור לאשר מעבר דירה או שינוי בקומה. שינוי שכזה הוא באישור משרד הבינוי בלבד. הדיירת הגישה בעבר בקשות למעבר דירה, אך משרד הבינוי דחה את בקשותיה. מדובר באישה בודדה המתגוררת בדירה בת ארבעה חדרים. עמיגור הציעה לה כבר פעמיים לעבור לדירה קטנה יותר ובקומה נמוכה יותר, אך היא סירבה עקב התעקשותה להישאר בדירת ארבעה חדרים. אפשרות למעבר דירה קטנה יותר וקומה נמוכה יותר עומדת לרשותה גם כיום, אך לצערנו היא מסרבת לשתף פעולה".

מהעירייה לא נמסרה תגובה.

זוועת לשכת הרווחה אשקלון - אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה
מודעות פרסומת
אנשים עם מוגבלויות, גלעד לוי, התעללות בנכים, מעון איל"ן, מעון גילה, נכה

40 מעלות ללא מזגן במעון איל"ן גילה למוגבלים בפיקוח משרד הרווחה

40 מעלות ללא מזגן במעון למוגבלים , גלעד לוי | חיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 09/08/15

הדיירים במעון איל"ן בשכונת גילה בירושלים מתקשים לשרוד את החום הקיצוני של הקיץ הזה. כבר 4 שנים שמבטיחים להם פתרון, אך הם עדיין ממתינים. שר הרווחה כינס דיון מיוחד. צפו בדיירים מתחננים לעזרה

בזמן שברחבי המדינה שוררים עומסי חום כבדים בשבועות האחרונים, עשרות בעלי מוגבלויות המתגוררים במעון איל"ן בשכונת גילה שבירושלים נאלצים להתמודד עם הטמפרטורות הגבוהות בעזרת מאווררים בלבד. "אנחנו פשוט לא יכולים לישון, קשה לנו לנשום", מחו הדיירים שכבר שנים מתחננים למזגנים. "אף אחד לא עוזר לנו".

בשנים האחרונות מידות החום המורגשות ברוב אזורי המדינה הולכות ומקצינות וההתמודדות עם הקיץ הופכת לקשה במיוחד ללא מזגנים. בגל החום של סוף השבוע האחרון נמדדו כ-40 מעלות בבירה, אולם הדיירים במעון בגילה נאלצים להתמודד, בנוסף למוגבלויות שמהן הם סובלים, גם עם החום הבלתי נסבל.

"ביקשנו שבהקדם האפשרי יעזרו לנו", הסבירה ר' המתגוררת במעון, כשברקע נשמע קולו של המאוורר. "בשעות הלילה והבוקר אני נוטפת זיעה כי חם לי נורא".

מחכים למזגן מ-2012

דייר אחר סיפר כי מנכ"ל איל"ן שמעון צוריאלי הבטיח לדיירים כבר בשנת 2012 כי יותקנו מזגנים בחדרי המגורים, אך הדבר עדיין לא בוצע. "כבר ארבע שנים שאנחנו מחכים למזגנים והם אינם", טען. "המאווררים לא עוזרים לנו. אנחנו חייבים מזגנים דחוף ומשרד הרווחה לא עוזר בכלום".

לדברים הצטרפה גם עליזה סוויסה, המתגוררת אף היא במעון, שטענה כי החיים במבנה הפכו לבלתי נסבלים. "למרות ההבטחות, אנחנו לא רואים שום סימן להתקנת מזגנים בקרוב", אמרה. "מדובר בדיירים בגיל המעבר הסובלים מגלי חום גם בטמפרטורות יותר נמוכות. זה לא אנושי. זו התעללות בחסרי ישע. הגענו לקצת היכולת לסבול. אין שום סיבה בעולם שנחייה כך".

40 מעלות ללא מזגן במעון למוגבלים , גלעד לוי | חיים ריבלין | חדשות 2 | פורסם 09/08/15
אנשים עם מוגבלויות, בעיית הסעות, הסעת ילדים נכים, חד הוריות, לשכת הרווחה קרית שמונה

לשכת הרווחה קריית שמונה – ליקויים במתן שירותי הסעה לתלמידים נכים

לשכת הרווחה קריית שמונה – ליקויים במתן שירותי הסעה לתלמידים נכים – מדו"ח נציבות תלונות הציבור מספר 38 פורסם במרץ 2012

המתלוננת, תושבת קריית שמונה, היא אלמנה ואם לתאומים בני שמונה הלוקים באוטיזם בדרגת חומרה גבוהה. לטענתה, הרכב המסיע את ילדיה אל בית הספר שבו הם לומדים אינו מגיע עד ביתה, אלא עוצר בקצה רחבת חניה המשותפת לכמה בתים, ועקב כך היא נדרשת ללוות את ילדיה מדי בוקר כ-200 מטר עד לנקודת האיסוף של ההסעה, הנמצאת ברחוב ראשי סואן, ולאסוף אותם משם בסיום הלימודים. עקב נכותם, הילדים נוטים לברוח ואינם נשמעים להוראות, ונשקפת להם סכנה גדולה כשהיא נאלצת לתמרן אתם בין המכוניות היוצאות מרחבת החניה ולהמתין עמם להסעה ברחוב הסואן. בתלונתה ביקשה המתלוננת כי ההסעה תאסוף את הילדים מביתם.

במסגרת הבירור קיימה הנציבות ביקור במקום בהשתתפות נציגי העירייה ונציגי החברה הנותנת לעירייה שירותי הסעה. בביקור עלה כי בהסעה נוסעים כמה ילדים עם נכויות קשות, ובשל אופי נכותם יש צורך ברכב הסעה גדול שיהיה בו מרווח ביטחון בין הנהג לילדים. בשל גודלו, רכב ההסעה אינו יכול לתמרן בתוך רחבת החניה ולכן הנהג מנוע, מטעמי בטיחות, מלהגיע עם הרכב עד לביתה של המתלוננת.

לאחר שנשקלו אפשרויות שונות לפתרון הבעיה, נמצא שהפתרון המתאים ביותר הוא שילדיה של המתלוננת ייסעו עם מלווה בהסעה נפרדת – במונית גדולה דייה שבה יהיה מרחק בין הנהג ובין הילדים – שתוכל להגיע עד פתח ביתם.

בעקבות פגישה שיזמה הנציבות עם מנכ"ל העירייה וגורמים בכירים נוספים הביע המנכ"ל את הסכמתו להשתתפות העירייה במימון ההסעה הנפרדת לילדי המתלוננת.

בשיתוף כל הגורמים המעורבים הושגו האישורים הנדרשים בתוך זמן קצר, והילדים מוסעים מדי יום במונית האוספת אותם מפתח ביתם ומחזירה אותם לביתם בתום יום הלימודים.
(613821)

אנשים עם מוגבלויות, חד הוריות, חטיפת ילדים, עו"ד דורית חן, עיוור, שרי רוט

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד  , שרי רוט , 09.06.2015

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?" , עו"ד דורית חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות" • ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות"

סיפורה האישי של עו"ד דורית חן, חברת ההנהגה הצעירה של המרכז לעיוור, שהשתתפה היום בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן, לרגל יום העיוור, המחיש היטב את הדעות הקדומות עמן נאלצות נשים עיוורות להתמודד.

"כשילדתי, עובדת סוציאלית דיווחה שאני עיוורת הד הורית. יומיים אחרי הלידה הגיעו גורמי רווחה ושאלו 'עם מי את?'

"כשאמרתי שאני לבדי, דרשו שיהיה איתי מישהו 24 שעות ביממה, או שיקחו לי את הילד. המסוגלות ההורית שלי נמדדת על פי אחוזי הראייה שלי. נניח שאני רוצה להעסיק עובד זר, ואני לא, כי לא מתאים לי מישהו זר בבית שלי, אבל נניח. מאיפה המשאבים לממן אותו?

"אני צריכה לפרנס ולגדל ילד לבד. אני אישה חזקה. כל מה שעשיתי – הכשרה משפטית, קריירה מקצועית וגידול הילד, עשיתי לבד, בלי משאבים. היה לי קשה מאד".

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?"

עו"ד חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות והכרזתי שאם העובדת הסוציאלית תמשיך לדבר ככה ולא לבדוק עניינית את המסוגלות ההורית שלי ואת טובת הילד, אני אפנה לכל הגורמים, כולל לתקשורת. שלא ייתכן שהיא תאמר משפט כזה".

ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות".

עו"ד חן: "הילד נשאר אצלי. בגלל שאני לא יכולה להסיע אותו בעגלה, הוא צמוד אלי פיזית במנשא. עד שאני לא מוצאת לו מסגרת, אני לא יכולה לעשות שום דבר. אין לי כסף למטפלת".

כיום חיות בישראל 11,617 נשים עיוורות, מתוך כ-25,000 גברים ונשים עיוורים. 4.3% מהן תחת גיל 18, כ-30% מהן בגיל העבודה ו-66% מהן קשישות.

רוב הנשים העיוורות חיות ללא בן זוג. 42% מהן נשואות, לעומת 67% מהעיוורים שנשואים. רבים המקרים בהם אישה ננטשת על ידי בן זוגה כשראייתה מידרדרת, בשעה שתופעה זו די נדירה כשמדובר בגבר שמתעוור.

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן ביקשה נתונים על האוכלוסייה של נשים ערביות עיוורות.

לנציגת משרד הרווחה לא היו נתונים כאלה אך היא התחיבה להעביר אותם לוועדה בהקדם.

יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן: "ידוע לנו שבכפרים מסוימים יש אחוז גבוה במיוחד של אנשים ונשים עיוורים, מסיבות תורשתיות, או בשל נישואי קרובים. האם לשכת הרווחה בכפרים אלה מקבלות תגבור תקציבי?" לנציגת משרד הרווחה לא הייתה תשובה ברורה בנושא.

שני, מגדלור: "במגזר הערבי, כשגבר עיוור, בת משפחה תהיה נהגת שלו, אבל כשאישה עיוורת, גבר לא יהיה נהג שלה. אישה עיוורת גם לא יכולה לצפות שמישהו יתחתן אתה. בעיה נוספת – אישה עיוורת לא רוצה להיחשף בציבור ככזו, ולכן הן נמנעות מללכת עם מקל בחוץ. זה חסם מפני מציאת עבודה, כי אי אפשר ללכת לעבודה בלי מקל. זה שולל מהן לחלוטין אפשרות של עצמאות".

שושי להט קרטר, מפקחת בשירות לעיוור במשרד הרווחה: "משרד הרווחה מעניק שירותי הדרכה שיקומית לכל עיוור בישראל, מגיל 0. כשתינוק נולד עוור משפחתו מקבלת הדרכה וכלים. שירות זה ניתן במהלך כל ימי חייו של העיוור. השירות ניתן על פי הערכת צרכים ועד שהעיוור לא רוכש עצמאות תפקודית הוא יימשך. הצרכים וההדרכה שונים מאדם לאדם. אנו זקוקים ליותר משאבים לחונכות. כיום מקבל עיוור 6 שעות שבועיות ובמקרים מיוחדים 8 שעות. זה כלום".

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן דרשה ממשרד הכלכלה להמציא לוועדה תוכניות ייעודיות להכשרת מקומות עבודה לנשים עיוורות, וכן דיווח על ייצוג הולם של נשים עיוורות במקומות עבודה.

ממשרד החינוך דרשה להעביר לוועדה נהלים בדבר הקלות בלימודים, בעיקר בקרב בנות צעירות. משרד הרווחה התבקש להגיש לוועדה דיווח על תוכניותיו בנושא.

עיוורת חשפה בכנסת: כך עובדת סוציאלית ניסתה לקחת לי את הילד  , שרי רוט , 09.06.2015

אם עיוורת חד הורית נדרשה להציב בביתה מבוגר נוסף בכל שעות היממה, ולא – יילקח ממנה הילד

נשים רבות שראייתן מידרדרת ננטשות על ידי בן זוגן. התופעה כמעט אינה קיימת במקרה שגבר מתעוור

9 ביוני 2015, כ"ב בסיון תשע"ה, בשעה 15:00

סיפורה האישי של עו"ד דורית חן, חברת ההנהגה הצעירה של המרכז לעיוור, שהשתתפה היום בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן, לרגל יום העיוור, המחיש היטב את הדעות הקדומות עמן נאלצות נשים עיוורות להתמודד: "כשילדתי, עובדת סוציאלית דיווחה שאני עיוורת הד הורית. יומיים אחרי הלידה הגיעו גורמי רווחה ושאלו 'עם מי את?'. כשאמרתי שאני לבדי, דרשו שיהיה איתי מישהו 24 שעות ביממה, או שיקחו לי את הילד. המסוגלות ההורית שלי נמדדת על פי אחוזי הראייה שלי. נניח שאני רוצה להעסיק עובד זר, ואני לא, כי לא מתאים לי מישהו זר בבית שלי, אבל נניח. מאיפה המשאבים לממן אותו? אני צריכה לפרנס ולגדל ילד לבד. אני אישה חזקה. כל מה שעשיתי – הכשרה משפטית, קריירה מקצועית וגידול הילד, עשיתי לבד, בלי משאבים. היה לי קשה מאד".

ח"כ בני בגין: "איך התגברת על נטיית הממסד לקחת ממך את הילד?" עו"ד חן: "עמדתי על הרגליים האחוריות והכרזתי שאם העובדת הסוציאלית תמשיך לדבר ככה ולא לבדוק עניינית את המסוגלות ההורית שלי ואת טובת הילד, אני אפנה לכל הגורמים, כולל לתקשורת. שלא ייתכן שהיא תאמר משפט כזה". ח"כ בני בגין: "הבעיה שלא לכל הנשים יש רגליים אחוריות". עו"ד חן: "הילד נשאר אצלי. בגלל שאני לא יכולה להסיע אותו בעגלה, הוא צמוד אלי פיזית במנשא. עד שאני לא מוצאת לו מסגרת, אני לא יכולה לעשות שום דבר. אין לי כסף למטפלת".

כיום חיות בישראל 11,617 נשים עיוורות מתוך כ-25,000 גברים ונשים עיוורים. 4.3% מהן תחת גיל 18, כ-30% מהן בגיל העבודה ו-66% מהן קשישות. רוב הנשים העיוורות חיות ללא בן זוג. 42% מהן נשואות, לעומת 67% מהעיוורים שנשואים. רבים המקרים בהם אישה ננטשת על ידי בן זוגה כשראייתה מידרדרת, בשעה שתופעה זו די נדירה כשמדובר בגבר שמתעוור.

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן ביקשה נתונים על האוכלוסייה של נשים ערביות עיוורות. לנציגת משרד הרווחה לא היו נתונים כאלה אך היא התחיבה להעביר אותם לוועדה בהקדם. יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן: "ידוע לנו שבכפרים מסוימים יש אחוז גבוה במיוחד של אנשים ונשים עיוורים, מסיבות תורשתיות, או בשל נישואי קרובים. האם לשכת הרווחה בכפרים אלה מקבלות תגבור תקציבי?" לנציגת משרד הרווחה לא הייתה תשובה ברורה בנושא.

שני, מגדלור: "במגזר הערבי, כשגבר עיוור, בת משפחה תהיה נהגת שלו, אבל כשאישה עיוורת, גבר לא יהיה נהג שלה. אישה עיוורת גם לא יכולה לצפות שמישהו יתחתן אתה. בעיה נוספת – אישה עיוורת לא רוצה להיחשף בציבור ככזו, ולכן הן נמנעות מללכת עם מקל בחוץ. זה חסם מפני מציאת עבודה, כי אי אפשר ללכת לעבודה בלי מקל. זה שולל מהן לחלוטין אפשרות של עצמאות".

שושי להט קרטר, מפקחת בשירות לעיוור במשרד הרווחה: "משרד הרווחה מעניק שירותי הדרכה שיקומית לכל עיוור בישראל, מגיל 0. כשתינוק נולד עוור משפחתו מקבלת הדרכה וכלים. שירות זה ניתן במהלך כל ימי חייו של העיוור. השירות ניתן על פי הערכת צרכים ועד שהעיוור לא רוכש עצמאות תפקודית הוא יימשך. הצרכים וההדרכה שונים מאדם לאדם. אנו זקוקים ליותר משאבים לחונכות. כיום מקבל עיוור 6 שעות שבועיות ובמקרים מיוחדים 8 שעות. זה כלום".

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן דרשה ממשרד הכלכלה להמציא לוועדה תוכניות ייעודיות להכשרת מקומות עבודה לנשים עיוורות, וכן דיווח על ייצוג הולם של נשים עיוורות במקומות עבודה. ממשרד החינוך דרשה להעביר לוועדה נהלים בדבר הקלות בלימודים, בעיקר בקרב בנות צעירות. משרד הרווחה התבקש להגיש לוועדה דיווח על תוכניותיו בנושא.

ALS, אנשים עם מוגבלויות, גמלה סיעודית, ד"ר איתי גל, חולי ניוון שרירים, עומרי אפרים, שי ראשוני

אבסורד: חולה ALS זכאי לגמלה; משרד הרווחה: צודק, אין תקציב

אבסורד: חולה ALS זכאי לגמלה; מש' הרווחה: צודק, אין תקציב , ד"ר איתי גל , מאי 2015 , ynet

שי ראשוני משלם מדי חודש 10 אלף שקלים לשני מטפלים. רק לאחרונה גילה שהוא זכאי לגמלה סיעודית של 1,700 שקלים בחודש. אחרי חודשים של מכתבים ופניות למשרד הרווחה, קיבל לבסוף מכתב תשובה מרתיח מהמשרד: "אתה אכן זכאי לגמלה, אבל אין לנו תקציב"

התשובה המבזה ששלח משרד הרווחה למשותק סופני: שי ראשוני לוקה במחלת ALS. הוא משותק מכף רגל ועד ראש, ומסתייע בשני מטפלים בזכותם הוא מצליח לשרוד. אחרי שגילה במקרה כי הוא זכאי לגמלה סיעודית, פנה במשך חודשים למשרד הרווחה, שהואיל רק השבוע להשיב לו במכתב מרתיח במיוחד.

ההתמודדות של שי

ראשוני, תושב רמת השרון, אובחן כלוקה במחלת ALS בשנת 2011, והוא משותק בכל גופו ומתקשר באמצעות המחשב. מאז איבחונו הוא החל לפעול במרץ למען החולים. הוא מכהן כמנכ"ל עמותת "פרס לחיים" למען החולים, ופועל לקידום חקר המחלה ומציאת טיפול.

בחייו האישיים, הוא אל"מ במילואים, בעל תואר שני במינהל עסקים, וגם היה מהראשונים בישראל שהוציא רשיון טייס פרטי. טרם המחלה עסק בספורט, ואף זכה במקום השלישי בתחרות הטריאטלון "איש הברזל".

גילה במקרה שזכאי לגמלה סיעודית

לפני מספר חודשים, גילה ראשוני כי הוא זכאי לגמלה סיעודית ממשרד הרווחה בת כ-10% מכלל ההוצאות עבור מטפלים סיעודיים. "עליתי על זה ממש במקרה" הוא מספר ל-ynet, "מובן שברווחה לא טרחו ליידע אותי או את החולים האחרים".

שי החל לשלוח מכתבים למשרד, ורק השבוע, בתום מספר חודשי המתנה ותכתובות, הואיל אגף השיקום במשרד הרווחה להשיב לו: "הריני להודיעך כי בקשתך לגמלת טיפול אישי סיעודי למונשמים נבדקה על ידנו. עפ"י הבדיקה נמצאת זכאי לקבלת הגמלה. עם זאת, בשל היעדר תקציב בסעיף, הנך מצוי ברשימת ממתינים לגמלה".

המכתב ששלח משרד הרווחה לשי ראשוני. בשל היעדר תקציב נמצא ברשימת המתנה
המכתב ששלח משרד הרווחה לשי ראשוני. בשל היעדר תקציב נמצא ברשימת המתנה

"יש אנשים שזקוקים לזה יותר ממני"

"מילא שגיליתי רק במקרה שאני זכאי לגימלה חודשית של 1,000 שקלים", אומר שי. "זה לא הרבה. אבל לאנשים חלשים זה המון. מילא עליי, אבל הלב נקרע לי על אלה שהם במצב כלכלי קשה משלי. להחזיק טיפול צמוד 24 שעות ביממה, זה עסק יקר מאוד, שהוא תוספת לכל ההוצאות היקרות של המחיה".

"לא התכוונתי להתבכיין, אני בעצמי לא סובל את גישת ה"מגיע לי". אני תמיד מעדיף לעשות מאשר לבכות. אבל כאן מדובר באבסורד. מונשם חייב השגחה של 24 שעות. מה נעשה בלי המטפלים? אני אוהב את המדינה שלי, על אף מגרעותיה, ואמשיך לאהוב אותה לעד. אבל קורע אותי לחשוב על אחרים במצבי, שלא יודעים להסתדר, כשכזו תשובה מגיעה מהמשרד שאמור לדאוג לנו".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "מדובר בנושא שהינו באחריות הביטוח הלאומי ועליו לדאוג לנושא התקציבי".

סייע בהכנת הכתבה: עומרי אפרים

אורה מור יוסף, אורנה הירשפלד, אימוץ סגור, אנשים עם מוגבלויות, חטיפת תינוק מבית חולים, רזי ברקאי

בית המשפט העליון פסק כי אורה מור יוסף לא תוכל לקבל את בתה מהפונדקאית


גלי צה"ל – מה בוער עם רזי ברקאי – אפריל 2015 – אורה מור יוסף אישה נכה חולה בניוון שרירים מרותקת על כסא גלגלים עומלת שנים רבות להביא ילד לעולם. לאחר ניסיונות רבים נתברר לה כי הדרך היחידה היא דרך פונדקאות (ללא קשר גנטי).
ואכן בהליך פונדקאות מורכב שנעשה בחו"ל נולדה בתה בארץ. לבית החולים הופיעה במפתיע פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד וחטפה את התינוקת בצו חירום לא מנומק.
הערכאות השיפוטיות חרף העובדה כי ידעו כי זוהי הדרך היחידה של אורה להיות אם, פסקו על פי החוק היבש ולא איפשרו לאורה לקבל את בתה.
בימים אלו שלח שופט העליון ניל הנדל את הנימוקים היבשים לפסק הדין אותו פסק הרכב העליון כי אורה לא תוכל לקבל את בתה.
אורה מור יוסף, אורנה הירשפלד, אימוץ, אנשים עם מוגבלויות, משטרת מבשרת ציון, פייסבוק

מדוע צרחה משטרת מבשרת ציון על נכה מרותקת לכסא גלגלים?

מרץ 2015 – אורה מור יוסף, אשה נכה מרותקת לכיסא גלגלים מוחה במבשרת ציון מקום מגוריה של פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד. משטרת מבשרת ציון לא אהבו את המחאה וצרחו על אורה בטלפון.

 להלן סטטוס בפיסבוק:

אמל'ה איזה צרחות חטפתי היום בטלפון ממשטרת הירשפלד
אופס סליחה משטרת מבשרת ציון
איפה את? תבואי עכשיו! תבואי עכשיו או שאנחנו מפוצצים לך את הרכב!
אני מסבירה לה אני נכה אני בדימונה אני לא יכולה אני לא נוהגת
והיא בשלה – תבואי תזיזי את הרכב
זה הרכב הראשון בסדרת רכבים שיעטרו את מבשרת ציון
ידע עם ישראל מי היא אורנה הירשפלד פקידת אימוץ ראשית
כפי שתראו בתמונות הרכב שלי חונה בחנייה מסודרת על-פי חוק
אז למה אני צריכה להזיז את הרכב שלי
אני משלמת מיסים על פי חוק – משלמת!
אני משלמת אגרת רישוי על פי חוק – משלמת!
יש לי תעודת זיהוי כחולה – יש!
אז למה רק אני יזיז את הרכב שלי – שיזיזו כולם אני יזיז!

אורנה הירשפלד - פקידת אימוץ ראשית - חטפה תינוק מבית חולים
אורנה הירשפלד – פקידת אימוץ ראשית – חטפה תינוק מבית חולים

סטטוס פייסבוק – אורה מור יוסף מוחה על חטיפת בתה התינוקת ע"י פקידת אימוץ ראשית אורנה הירשפלד

ככ