איומים, אלימות מדריכים, אלימות מוסדות משרד הרווחה, אנשים עם מוגבלויות, הוסטל פוירשטיין, חדשות, מוסדות משרד הרווחה, תוקפנות מדריכים

תיעוד קשה: קללות ואיומים בהוסטל פוירשטיין בירושלים

תיעוד קשה: קללות ואיומים בהוסטל בירושלים  , ירון אברהם, חדשות 2  , 06/06/2017

הקלטות שהגיעו לידי חדשות 2 חושפות קללות, איומים והשפלות של מדריכים כלפי החוסים, בהוסטל פוירשטיין בירושלים, מכון שאמור להכין אנשים בעלי מוגבלויות להשתלבות בקהילה

הוסטל פוירשטיין בשכונת עין כרם בירושלים הוא מרכז שיקומי הקולט דיירים עם מוגבלות מכל רחבי הארץ, ומטרתו המוצהרת היא להכין את הדיירים לקראת חיים עצמאיים בקהילה. אך המרכז, שמטפל בין היתר בלקויות כמו מוגבלות שכלית התפתחותית, בעיות התנהגות, הפרעות רגשיות, תסמונת דאון ועוד, הפך בשנים האחרונות למקום אלים, תוקפני ודורסני, כך עולה מההקלטות שהגיעו לידי חדשות 2.

בהקלטות שאנחנו מפרסמים נשמעים מספר מדריכים, חלקם נעדרי הכשרה מקצועית לטיפול בחוסים, הגם שהכשרה זו אינה תנאי מחייב. בהקלטות נשמעים איומים באלימות פיזית, השפלות והתעמרות מילולית מצדם של מספר מדריכים במקום, אלה שאמורים להגן ולשמור שבעתיים על אוכלוסייה חסרת ישע, ברגישות ובעדינות.

"מי אוכל ככה? תנקי את זה מהר! קומי! תנקי את זה מהר! תנקי את זה מהר!", נשמע אחד המדרכים צועק על דיירת. "את לא אוכלת יותר, מטורפים לא אוכלים פה, תשטפי מהר, תנקי את זה. אני אראה לך מה זה! תלכי תנקי את זה מהר! חזירה אחת! תראי איך את מתנהגת, רק חיה אוכלת ככה, רק חיה אוכלת ככה, תתביישי!". במקרה אחר צועק העובד: "תמשיך לאכול, אם לא אני אבוא להרביץ לך".

מכון פוירשטיין: ''תמשיך לאכול או שאכה אותך''
מכון פוירשטיין: "תמשיך לאכול או שאכה אותך"

אל ההקלטות האלה מתווספות עדויות של עובדים לשעבר, שמספרים מה קורה מאחורי הדלתות הסגורות של הוסטל פוירשטיין. "מדובר בקבוצה מקרב העובדים שנמצאים בהוסטל הזה, הם הפכו פחות או יותר לוועד של המקום והם מנסים לנהל את ההנהלה של פוירשטיין וגם את המקום עצמו תוך כדי חיפוי הדדי אחד על השני", מספר אחד העובדים.

העובדים טוענים: ההנהלה ידעה

העובדים גם מספרים שאת המידע הזה הם לא השאירו לעצמם. "אמרתי ואיימו עליי שאנחנו יכולים לעשות לך ככה, הרבה מאוד, תיזהר", מספר עובד נוסף. "ההורים נשבים בקסמם, ואלה שלא – הילדים שלהם חוטפים. יש קורלציה בין אלה שההורים שלהם לא מסכימים עם מה שקורה שם, לבין אלה מבין הדיירים שסובלים".

"את מה שאני סיפרתי חשפתי בפני כל שדרת הניהול של מכון פוירשטיין, כולל נציגת ההורים והדברים ידועים. אמרו לי בהנהלה שהדברים ידועים, גם מפקחים של משרד הרווחה בתמונה והם יודעים על מה מדובר".

ועכשיו, כשקשר השתיקה במקום הותר נשאלת אותה השאלה שוב: איך מדריכים חסרי הכשרה מקצועית, מצליחים להשליט אווירת טרור כלפי אוכלוסיית חסרת ישע, כשכל הגורמים מיודעים ברמה זו או אחרת, ואין פוצה פה?

מהנהלת המכון נמסר בתגובה: "המידע שהבאתם בפנינו זיעזע אותנו דווקא כמי שפועלים מתוך תחושת שליחות ערכית עמוקה, סיוע למוחלשים ומתן הזדמנות שווה לבעלי מוגבלות. אנו פועלים למניעת תופעות שכאלו על בסיס שוטף בשיתוף עם משרד הרווחה המפקח עלינו, וומגלים אפס סובלנות לתופעות של שפה לא ראויה כלפי הדיירים וכך יהיה בכל מקרה גם בעתיד. אנו ומצרים על כך שמקרים אלו התרחשו והגורמים המעורבים יוזמנו לבירור מיידי, יתבצע ריענון נהלים לכלל הדרג הניהולי והמקצועי לרבות פעולות פיקוח הדוקות למניעת הישנות מקרים דומים".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "כמדיניות, המשרד נוקט ביד קשה כנגד כל התנהגות פוגענית כלפי החוסים במוסדותינו. לאחרונה, נחשף מנהל מערך הדיור בבית פויירשטיין למקרים של אלימות מילולית מצד מדריכים ובעקבות זאת הוגשה תלונה למשטרה והופסקה עבודתם. במקביל, הוגבר הפיקוח של המשרד במסגרת ובאם לא יפעלו לתיקון הליקויים באופן מיידי, לא נהסס לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו".

אנשים עם מוגבלויות, הזנחה, התעללות, התעללות בחוסים, התעללות בילדים, חדשות, לי נעים, מוסדות משרד הרווחה, מתן חביליו, תחקיר מוסדות משרד הרווחה

מוסד נווה האירוס משרד הרווחה – התעללות והזנחת חוסים

תיעוד: הזנחה וליקויים במוסד לחוסים עם מוגבלויות ,  לי נעים | מתן חביליו | חדשות 2 | פורסם 24/01/17שני מדריכים בלבד על 16 חניכים עם מוגבלות שכלית, בלי מוצרי הגיינה בסיסית וסירחון במסדרונות – זו תמונת המצב במוסד "נווה האירוס" שבנס ציונה. במוסד טוענים שהדיירים מקבלים טיפול הולם, אך משרד הרווחה הודיע כי ההנהלה תוזמן לשימוע

הכירו את "נווה האירוס", מוסד עבור אנשים עם מוגבלות שכלית הממוקם בנס ציונה. כשמגיעים לפתחו אפשר להאמין שמדובר בכפר נופש – עצים, פינות ישיבה וגינות מטופחות מקיפים את המקום. אבל כשנכנסים פנימה מגלים בדיוק את ההפך – הזנחה קשה המלווה בהיעדר כוח אדם מספק וליקויים רבים. את התיעוד המלא הביא תחקירן חדשות 2 שהתקבל לעבודה במקום והכתבה המלאה תשודר הערב (שלישי) ב"תכנית חיסכון".

התחקיר החל בשיחת טלפון קצרה שאחריה התחקירן הוזמן לריאיון עבודה והתקבל מיד. אמנם בריאיון הוסבר לו כי הוא מחוייב להביא אישור מהמשטרה על כך שאין לו רקע של עבירות מין, ואישור רפואי שאינו חולה במחלות מדבקות, אך הוא התחיל לעבוד מבלי להביא את האישורים ומבלי שמישהו ביקש ממנו אותם.

הזנחה, פרטיות לקויה וחוסר מעש

במבנה המגורים בו נמצאים הדיירים מרבית שעות היממה אין ולו טיפת פרטיות. לדלתות אין ידיות ואין ארון לחפצים אישיים. במשך שנים ארוכות המזרונים לא התאימו למיטה והדיירים ישנו בהטייה. בעקבות התלונות הרבות וביקורת שהתבצעה החליפו את מרבית המיטות ותלו תמונות על הקירות.

אלא שהשיפוץ היה קוסמטי בלבד והדיירים הם אנשים שצריכים טיפול מיוחד והשגחה. במחלקה הסגורה בה עבד התחקירן, רק שני מטפלים משגיחים על 16 דיירים שזקוקים לטיפול צמוד כשהיעדר ההשגחה מוביל להזנחה חמורה של הדיירים.בשירותים למשל אין סבון, ובעקבות כך הדיירים לא שוטפים ידיים. ההסבר שניתן לדבר הוא שהם עלולים לבלוע את הסבון, ומכיוון שאין מספיק כוח אדם לטפל בהם אז לא מקפידים בעניין. גם הריח במקום היה בלתי נסבל, דבר שהעלה תהיות לגבי האפשרות לחיות במקום לאורך זמן.

חוץ משעות בודדות במהלך היום בהן יש פעילות לדיירים, רוב הזמן הם נמצאים במגורים. אין להם שום פעילות, חוץ מטלוויזיה שתלויה צמוד לתקרה. יש להם רק ספות לישיבה בלבד. לא מגזינים, לא חוברות צביעה או משחקים. צילום: חדשות 2

"ייתכן שנפלו טעויות"

ממוסד "נווה האירוס" נמסר כי "המקום חרט על דגלו מאז ומעולם מתן טיפול ויחס אנושי מקצועי וראוי לדיירים המצויים בו והוא משתדל לעשות כן. עם זאת, יש לזכור כי דיירי המקום הנם בעלי צרכים מיוחדים ומגבלות רבות, דבר המהווה אתגר טיפולי משמעותי בכל רמות הטיפול".

עוד הוסיפו במוסד כי "איש אינו חף מטעויות וייתכן כי נפלו טעויות כלשהן ואנו נכונים ומעוניינים לתקנם. ככלל יש לזכור כי המעון ועובדיו פועלים במסירות לטובת הדיירים במקום על אף האתגרים הטיפוליים הקשים הקיימים".

משרד הרווחה: הנהלת המוסד תעמוד לשימוע

לפי תגובת משרד הרווחה לממצאי התחקיר, התקיימה ועדת בדיקה על ידי צוות מקצועי מיוחד ובעקבותיה תעמוד הנהלת המעון לשימוע בתחילת פברואר, שבו יוצגו דרישות לתיקון כלל הליקויים.

עוד נמסר כי "הועדה הוקמה בעקבות התרעות של מפקחי המשרד על אי עמידת המעון בסטנדרטים הנדרשים ממנו ואי תיקון הליקויים שהוצגו להנהלת המעון, אשר מצידה טענה כי הביקורת אינה עניינית. המשרד מחויב באופן מלא ומוחלט לדיירים, ובכל שלב השימוע עשוי המשרד להחליט על סיום ההתקשרות עם המעון ומתן מענה לכלל הדיירים במסגרות אחרות.

אנשים עם מוגבלויות, נכה, פגועי נפש, רויטל בלומנפלד

"נכים סוג ב'": פגועי הנפש סובלים מאפליה קשה שלא מאפשרת שיקום

"נכים סוג ב'": פגועי הנפש סובלים מאפליה קשה שלא מאפשרת שיקום , רויטל בלומנפלד רויטל בלומנפלד  ,  01 בנובמבר 2016 , וואלה

13 אלף פגועי נפש המטופלים במשרד הבריאות אינם זוכים ליחס זהה לזה של בעלי מוגבלויות אחרות, שמקבלים סיוע ממשרד הרווחה. "הפער נופל על כתפי המשפחות", סיפר מפעיל מסגרות שיקומיות. אם לחולת סכיזופרניה: "מי ישמור לי עליה כשלא אהיה פה?"

"אפליה ארוכת שנים". הפגנת פגועי הנפש ובני משפחותיהם, היום בירושלים (צילום: שלומי כהן)

הפגנת פגועי נפש מול משרד הבריאות, ירושלים. נובמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , שלומי כהן)

13 אלף פגועי נפש בישראל סובלים מאפליה ממסדית קשה וחיים בעוני בשל העדר תקצוב של משרד הבריאות. מנגד, בעלי מוגבלויות אחרות שמוגדרים כבעלי זכויות במשרד הרווחה נהנים מתקציבים גבוהים ב-50%, טיפול וחיי פנאי מלאים ומגוונים. נציגי קהילת פגועי נפש מוחים: "יש נכים סוג א', ויש נכים סוג ב'".

קבוצת בעלי המוגבלויות הנזקקים לשיקום בישראל נחלקת לשתיים. בקבוצה הראשונה ישנם משתקמים בעלי מוגבלויות כמו אוטיזם, מוגבלות התפתחותית (פיגור שכלי), עיוורים, נכים פיזית, הפרעות אישיות ואנשים עם בעיות תפקודיות שונות. קבוצה זו מטופלת במסגרות שיקומיות והוסטלים של משרד הרווחה. הקבוצה השנייה מתמקדת בשיקום בעלי מוגבלויות ונכויות נפשיות בקהילה, בעלי נכות של 40% ומעלה בביטוח הלאומי, כמו סכיזופרנים, אנשים הסובלים מחרדה יומיומית קשה, דיכאון עמוק, ו-OCD ברמה שאינה מאפשרת תפקוד יומיומי. חברי הקבוצה הזו משתייכים למסגרות שיקומיות והוסטלים שבמימון משרד הבריאות.

ואולם, בין שתי קבוצות הנכים מתקיים חוסר שוויון בכלל תחומי החיים שדן אותם לחיי דלות קשים. כך, משתקמי הקבוצה השנייה נאלצים לחיות ממשכורת רעב של 500 שקלים בלבד בחודש ולוותר הרבה פעמים על צרכים בסיסיים כמו ביגוד חם, על מנת לרכוש תרופות.

"הכאב גדול מאוד". ההפגנה בירושלים, היום (צילום: שלומי כהן)

 "מדובר באפליה ארוכת שנים, רק שככל שהחיים נהיים יקרים ומורכבים, ככה הפערים מתחדדים והופכים את המשך חייהם של המשתקמים לבלתי אפשרי", אמר אבישי פריזדה, מנכ"ל קבוצת גיא – ארגון המפעיל שש מסגרות שיקומיות של משרדי הרווחה והבריאות. לדבריו, התקציב של אוטיסט בהוסטל של משרד הרווחה עומד על יותר מ-16 אלף שקלים לאדם לחודש. אוכלוסייה עם פיגור שכלי מתוקצבת בכעשרת אלפים שקלים, בעלי הפרעות תפקוד מתוקצבים בכ-11 אלף שקל לחודש ועיוורים מקבלים בין 11 ל-14 אלף שקלים בחודש.

"אלו סכומים שמוכתבים על ידי המדינה, משרד הרווחה דואג למשתקמים מן הקצה אל הקצה", הסביר. "החל מדיור, תרופות, ביגוד ועד פעילויות פנאי כמו חוגי ספורט, צילום, נגינה, תיאטרון וטיולים. אנחנו מקבלים עבור פגועי הנפש רק 5,200 שקלים בחודש, שבהם מצופה מאתנו להפעיל מבנים, לשכור שירותי כוח אדם ולצייד את המשתקמים בכל צרכיהם. זה בלתי אפשרי".

עוד מוסיף פריזדה כי המשתקמים כואבים את האפליה הקיימת בין קבוצות המשתקמים במדינה. "הכאב מאוד גדול. הרבה מהפער התקציבי נופל על כתפי המשפחות, שממנים את הפער. אבל זה קורה רק במקרה שיש משפחה בעלת משאבים לנהל את התמיכה הזו. עבור אחרים אני מנסה פשוט להתרים ולעשות הכל כדי לא לתת להם להרגיש שהם פחות. אבל למה הם צריכים לחיות על תרומות ולא על מדיניות רווחה?".
"האם משתקמי משרד הרווחה נולדו להורים מיוחסים?"

אפרת, אימא ואפוטרופוסית ל-ל' בת ה-32 הסובלת מסכיזופרניה, היא אחת מאותן אימהות שנאלצות לתמוך כלכלית כמעט באופן מלא בבתה הנכה. "אני אם חד הורית המון שנים ובקושי מצליחה להחזיק את עצמי", היא מספרת, "אני צריכה לקנות לה הכל – קוסמטיקה, בגדים, תרופות. אני מוציאה בכל חודש כמעט 3,000 שקלים רק כדי לתמוך בה, כי היא לא מקבלת כלום מהמדינה. אני חיה בקושי רב מהתקציב החודשי של בתי מביטוח לאומי בסך 2,100 שקלים, שמתוך זה צריך לשלם על השתתפות במגורים, לקנות תרופות ולשלם על כל הצרכים. בסוף החודש ההוצאות הבסיסיות עומדות על כ-2,000 שקלים ולא נותר לה כלום".

לדבריה של אפרת, בתה עובדת במפעל שיש בו מסגרת שיקומית, אבל גם שם היא מרוויחה פחות מחוסים של משרד הרווחה. "היא עובדת ימים מלאים ובסוף החודש מקבלת 500 שקלים בזמן ששאר החוסים מקבלים כפול. כשהבנתי שיש הוסטלים של משרד הרווחה שיש להם יותר תנאים ורציתי להעביר אותה לשם אמרו לי שבה לא יטפלו. שאלתי למה ואמרו לי שזה בגלל שהיא מוגדרת חוסה של משרד הבריאות. האם הם (משתקמי משרד הרווחה) נולדו בגלובוס אחר? להורים מיוחסים? למה יש את האפליה הזו? עיני אינה צרה על החוסים האחרים, אבל לא ייתכן שמשרד הרווחה יעטוף אותם ואנחנו נזרק בלא כלום".

אפרת הוסיפה כי בתה הביעה בעבר רצון ללכת ללמוד מוזיקה, מחשב ואנגלית. "היא מאוד רוצה לרכוש השכלה, אבל אין לה אפשרות כלכלית לזה", אמרה. "היום אני חיה ונושמת ועוזרת כמה שאני יכולה, וגם זה מוגבל מאוד, אבל מחר כבר לא אהיה פה. מי ישמור לי עליה?".
""כל מה שקשור לילדה שלי קדוש בעיניי ומה שאוכל לעשות בשבילה, בשביל שיהיה לה עתיד טוב יותר – אעשה""

ל' מוגדרת כסובלת מתחלואה כפולה. בגיל צעיר מאוד היא עברה התעללות מינית קשה מצד אביה ולאחר שהתפוצצה הפרשה במשפט פלילי, הוא נכנס למאסר. ההורים התגרשו וניתקו כל קשר ול' לא התאוששה מעולם מהסבל שעברה. לטענת אמה, מחלת הסכיזופרניה התפרצה בעקבות המשבר הגדול שפקד אותה. לאחר כמה שנים שבהם חיה בבית אמה ונפלטה מכל מסגרת אפשרית, היא נקלטה באחת המסגרות השיקומיות הסגורות של משרד הבריאות כאשר הצוות הרפואי מגדיר אותה חולת סכיזופרניה.

"זה נושא מאוד רגיש אצלנו, ואצלי", המשיכה אפרת, "היא מאוד מודעת למה שקרה לה בעבר אבל כבר שנים לא מרשה לגעת בנושא. כל מה שקשור לילדה שלי קדוש בעיניי ומה שאוכל לעשות בשבילה, בשביל שיהיה לה עתיד טוב יותר – אעשה. מצבה היה מאוד קשה אז. היא הייתה זקוקה לטיפול תרופתי אינטנסיבי והייתה צריכה מסגרת שתגדיר אותה, כי אף אחד לא ידע לשים את האצבע אם היא סובלת מבעיה כזו או אחרת".

אפרת ניסתה לשחזר את תחילת התסמינים. "התחילו התנהגויות מוגזמות בבית הספר, בעיות משמעות קשות, היא הסתגרה בתוך עצמה ולא סיפרה לי כלום. גם היום, אחרי טיפול תרופתי, היא עדיין מתנהגת בצורה מוזרה, בעיקר בנושא המיני. היא גם מאוד נאיבית, ילדותית ולא עצמאית. היא יכולה לדבר כמו בת 15 אבל מצד שני, אם ישאלו אותה שאלות אקטואליה היא תדבר על הבחירות בארצות הברית באופן ברור ותשלוט בפרטים. יש לה בעיית גבולות ואני חוששת שהיא תלך לאיבוד בקלי קלות ומישהו יכול לנצל אותה. ככל שיהיו לה יותר עיסוקים, זה יציל אותה. הילדים האלו סבלו מספיק, מישהו צריך לתת להם כתף, להרים אותם. תנו להם להרים את הראש".

"מסיימי לימודים יעדיפו לעבוד במשרד הרווחה, שם שכרם יהיה גבוה יותר". מפגינים בירושלים, היום (צילום: שלומי כהן)

 מאות פגועי נפש ומשפחותיהם הפגינו הבוקר מול משרד הבריאות בירושלים. מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, ירד אל המפגינים והבטיח כי יבדוק את הנושא. ואולם, המפגינים, שכבר שלחו למשרד הבריאות אינספור מכתבים מפורטים, אישיים וכלליים על האפליה, קטני אמונה.

בין המפגינים היו גם המטפלים במסגרות השיקומיות, שסובלים גם הם מאפליית שכר. "משרד הבריאות משלם להם 30% משכר המקבילים להם במשרד הרווחה", סיפר פריזדה. "עובדת סוציאלית שסיימה לימודים תעדיף ללכת לעבוד במשרד הרווחה כי שכרה יהיה גבוה יותר משמעותית. אני חווה קושי גדול בגיוס כוח אדם ושימור לאורך זמן".

נוסף לכך, טוענים המפגינים כי משרד הבריאות מונע ממועמדים לקבל שיקום. לפי מבקר המדינה, ועדות סל השיקום שמאשרות שיקום ומקבלות משתקמים חדשים למערכת, לא מתכנסות באופן סדיר. כך, רק 50% מאלה הזקוקים לשיקום מקבלים אישור לכך. בג"ץ אמנם קבע כי הוועדות צריכות להתכנס פעם בחודש, אך הדבר לא קורה בפועל. התוצאה היא שמתמודדים חוזרים לאשפוזים חוזרים, מצבם הנפשי מידרדר ואיכות חייהם נפגעת וכך פוחתים סיכוייהם להשתלב בחברה. נוסף על כל אלו, התנאים הירודים שבהם חיים משתקמי משרד הבריאות הולכים להרע עוד יותר על רקע מכרז חדש שהוציא משרד הבריאות, המעגן את משכורת המטפלים ותקציב ההוסטלים שבמימומן בתנאים עוד יותר נמוכים.
משרד הבריאות: "השיטה מאפשרת למשתקם לפתח אחריות"

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "שירות הדיור הקהילתי הניתן למשתקמים מתוקף חוק שיקום נכי נפש בקהילה אינו זהה לשירותי הדיור של משרד הרווחה וכך גם תמחור המסגרות שונה. משרד הבריאות פועל לקידום מערך השיקום בקהילה ויצא לאחרונה במכרז חדש למסגרות דיור שמטרתו לשפר באופן משמעותי את השירותים למתמודדים תוך דגש על פיתוח והתאמה אישית".

"לגבי הטענה על השתתפות הדייר בהוצאות הכלכלה מקצבתו וצורת התשלום השונה, אכן משרד הבריאות מעביר באופן ישיר לספק רק את התשלום על תשתיות כ"א, ואילו התשלום עבור כלכלה, תרופות ונלוות נגבה ישירות מהדייר. צורת התשלום שמשרד הבריאות הנהיג משאירה בידי הדייר את הכנסתו על מנת לאפשר לדייר רמת ידיעה וקבלת החלטות על הוצאותיו החודשיות. שיטה זו נקבעה על ידי המשרד מתוך התפיסה המקצועית המאפשרת לאדם לפתח אחריות ולמידה לגבי ניהול התקציב האישי כחלק מתהליך ההתקדמות בתהליך ההחלמה והשיקום והשילוב בקהילה".

"לגבי הטענה על אי תשלום על פעילויות פנאי, יש לציין כי לכל דייר בהוסטל קיימות זכויות נוספות לשירותי דיור ותעסוקה ככל זכאי לשירותי שיקום על פי חוק, כגון מועדונים חברתיים פעילויות בקהילה ושילוב במתנ"סים. ועדות סל השיקום מתכנסות באופן שוטף. המשרד נותן מענה במקומות נקודתיים בהם קיים תור המתנה לוועדה".

אנשים עם מוגבלויות, מדיניות משרד הרווחה, רינו צרור

משרד הרווחה שולח נכים ועניים רעבים למוסדות פסיכיאטריים במקום לספק להם מזון

עניים ורעבים בבתי החולים: חולים נותרו ללא מזון ותרופות , רינו צרור , מערכת גלצ , 25.10.2016

חולים ובעלי מוגבלויות נאלצים, בעקבות מצבם הכלכלי, להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי על מנת לקבל מזון ואת התרופות המגיעות להן. פסיכיאטר משיבא: "התופעה קיימת, החגים רק הבליטו את זה"

חולים ובעלי מוגבלויות שבהיעדר יכולת כלכלית לרכוש לעצמם מזון או תרופות מגיעים להחמרה במצבם הנפשי ונאלצים, ולעתים מעדיפים, להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית. התמריץ שבעבורו בוחרים לעיתים תכופות להגיע למסדרונות המוסדות הפסיכיאטרים – הוא קבלת תנאים בסיסיים כגון אוכל תדיר והתרופות להן הם זקוקים.

דוקטור שמעון בורשטיין פסיכיאטר מבית החולים שיבא סיפר היום בראיון לרינו צרור על המגמה הכואבת: "התופעה קיימת כל השנה, אבל כשאתה חוזר מהבית אחרי שבילית בחיק משפחתך והכל היה חמים ונעים ואז אתה מגיע ומוצא את עצמך מול המציאות הזאת אז זה יותר בולט".

נעמי מורביה, ראש מטה מאבק הנכים, הודתה לדוקטור בורשטיין שהביע את זעקתה. "אני זועקת את הזעקה הזו מ-2010, הקמצנות הזו תביא לכך שמחלקות שלמות בבית החולים ייסתמו", שיתפה, "אנשים עם מוגבלות מגיעים לקריסה כלכלית, אין להם מה לאכול".

אילן בוטנרו, אנשים עם מוגבלויות, דנה ירקצי, מוסדות משרד הרווחה, מעון אילנית, פשעים נגד האנושות

מוסד אילנית משרד הרווחה: מכים ומרעיבים חוסים כמו באושוויץ

משפחת חוסה עם פיגור שכלי: "מטפל היכה אותו עד שנזקק לניתוח" , דנה ירקצי ,  עריכה: גדי וינסטוק , וואלה חדשות , דצמבר 2015

אילן בוטרנו בן 52, חוסה במוסד "אילנית", פונה לבית חולים עם פנס בעין, שם אובחן עם שברים בארובת העין ובלסת. האחות ששוחחה עמו טענה כי הוא הצביע על המטפל כמי שהיכה אותו. אמו: "זו לא פעם ראשונה. הוא הרבה פעמים סובל מחבלות" 

לצפיה בתחקיר בקובץ pdf הקלק כאן


חוסה בן 52 בעל פיגור שכלי ששהה במוסד "אילנית" בפרדס חנה מותקף כדרך קבע על ידי המטפלים שלו – כך טוענת משפחתו. קרוביו של החוסה, אילן בוטרנו, שהתירו לפרסם את שמו, סיפרו היום (חמישי) כי השבוע הגיע השיא כאשר הוא נאלץ להתפנות לבית החולים הלל יפה שבחדרה עם פנס בעין, שם אובחן עם שבר בארובת העין ובלסת.

שושנה בוטנרו בת 72 מחיפה, אמו של אילן, הסבירה כי מגיל 20 הוא לא נמצא בבית, אלא עובר ממוסד למוסד. לדבריה, הוא מתפקד אך מוגדר סיעודי. המוסד האחרון שבו שהה היה בית חולים פסיכיאטרי בטירת הכרמל משום שמשרד הבריאות לא מצא לו מקום אחר. משם הוא הועבר למוסד "אילנית". בוטנרו טוענת כי ב"אילנית" הוא נמצא כמה פעמים על ידי בני המשפחה חבול ומוכה.

"המקום הזה מלכתחילה לא היה לרוחי", אמרה, "המקרים שיש שם מבחינת פיגור מלחיצים את הבן שלי. לא טוב לו שם. אבל במשרד הבריאות אמרו שאין להם פתרון בשבילי ואין להם מקום אחר להעביר אותו אליו".

"הוא כבר מוכר בבית החולים הלל יפה", המשיכה האם, "הוא הגיע לשם הרבה פעמים עם חבלות. מי שלקח אותו לבית החולים ביום שלישי היה המטפל עם האוטו של המוסד. הוא הגיע פנס בעין, עשו לו צילום וראו שיש לו שבר בארובת העין ובלסת. העין שלו סגורה כולה בגלל שטף הדם וכולו מעוות".

"הבחור שהרביץ לו עדיין עובד שם". אילן בבית החולים (צילום: באדיבות המשפחה)

בוטנרו הייתה בחו"ל בזמן התקרית ולכן במוסד הזעיקו את אחותו לימור. "הבת שלי חקרה אותו וצילמה אותו בווידיאו. אילן אמר שם בפירוש שהמדריך שיושב בצד הוא זה שנתן לו בוקס בעין", הסבירה בוטנרו, "אחרי שעושים בירור מקיף מגיע שוטר ופותח תיק נוסף במשטרה, מהלל יפה שלחו אותו לבית החולים רמב"ם וקבעו שהוא צריך ניתוח".

אילן פונה מחדרה לבית החולים בחיפה ועבר ניתוח. יממה לאחר מכן הוא כבר שב חזרה למוסד "אילנית". "כעבור יום מחזירים אותו חזרה לאותו מקום שהרביצו לו", אמרה בוטנרו, "במשרד הבריאות אומרים שאין להם פתרון בשבילו, אין לאן לשלוח אותו, אין לאיפה להעביר אותו".

בוטנרו זועמת על העובדה שאותו עובד, שלדברי בנה היכה אותו, עדיין עובד במוסד. "הבחור שהרביץ לו עדיין עובד שם, עכשיו לקחתי עו"ד ואני מנסה לגלגל את הדברים". לדבריה, זו לא פעם ראשונה שהצוות מכה את הבן שלה. "קשה לאזן אותו מבחינת התפרצויות. הוא דביק, מכל מי שעובר לידו הוא מבקש עזרה. כל פעם כשהייתי מגיעה לפגוש אותו, ראיתי חבורות על הגוף ופנסים בעיניים, וכל פעם הם היו אומרים שהוא נפל".

"בפעם האחרונה שהוא שבר את היד, הם הודו – המטפל תפס אותו בכוח ושבר לו את היד. זה היה לפני שנתיים או שנה וחצי", המשיכה. "לפני כן, הוא הגיע עם שפה שסועה והם טענו שאף אחד לא הרביץ לו. בספטמבר שוב שברו לו את היד. הלכתי והתלוננתי במשטרה על זה שהמטפלים הרביצו לו ובמשטרה סגרו את התיק, ולא עשו כלום. אין לי את הכוחות האלו בגיל שלי להתמודד נגד הרשויות".

"הבן שלי רזה כמו בן אדם מאושוויץ". הפנס בעין של אילן (צילום: באדיבות המשפחה)

"המדריכים לא מוכשרים לטפל באנשים כאלה, הם שונאים את העבודה שלהם, הם שונאים את החוסים והם שונאים את עצמם"

בוטנרו קוראת לכל מי שיכול לעזור לה להפסיק את ההתעללות והאלימות שמתרחשת במוסד הזה. "אני מבקשת שיפסיקו להרביץ, זה פלילי. צריך לעצור את הבחור הזה, לא רק לדבר אלא לעשות צדק. האנשים האלה, שהם מסכנים וחסרי אונים, שלא יהיו חשופים לברוטליות של מי שמטפל בהם. אני מבקשת שתהיה השגחה, טיפול טוב יותר. הבן שלי רזה כמו בן אדם מאושוויץ, אני זועקת לא רק בשביל הבן שלי אלא בשביל כלל האנשים".

זו אינה הפעם הראשונה שמוסד "אילנית" נכרך בפרשת התעללות בחוסים. בתחקיר שפורסם בערוץ 10 בשנת 2013 תיעד חוקר פרטי שהסתנן למוסד את מסכת העינויים שעוברים החוסים במקום. משרד הבריאות טען בזמנו כי "עד סוף השנה תסתיים ההתקשרות עם המוסד", אולם ניכר כי דבר זה לא קרה.

גם אחותו של אילן הביעה זעם נגד ההתנהלות המוסדות כלפי חוסים, וטענה כי מדובר בתופעה רחבה של העסקת עובדים מצד משרד הבריאות והמדינה שאינם מוסמכים לטפל בחוסים חסרי ישע כמו אחיה. "עובדים במקומות האלה מדריכים שלא מוכשרים לטפל באנשים כאלה, הם שונאים את העבודה שלהם, הם שונאים את החוסים, הם שונאים את עצמם על המקום שהם הגיעו אליו בחיים, והם מתוסכלים על המקום שבו הם נמצאים", אמרה, "הם לא מקבלים הנחיה או הדרכה, הם מתוסכלים והם צריכים אנשים שיעבדו במקומות האלה. אחי הוא פציינט קשה, והוא צריך לקבל טיפול".

עוד היא הוסיפה: "לא יכול להיות שיעבדו במקומות האלה אנשים לא מוסמכים. הוא חוסה, הוא לא יכול להיות איתנו בבית. אנחנו רק מבקשים שבמינימום יטפלו בו שצריך. הם מאיימים שהם יכניסו אותו לחדרים אטומים ויזריקו לו חומרים. זה לא פעם ראשונה שזה קורה, כבר קראנו למשטרה וסגרו את התיק. יש פה משהו שהוא באחריות המדינה. זה ליקוי רציני".


המשטרה: "נעשה מאמץ למצות את החקירה בהקדם"

מהמשטרה נמסר: "בתחנת משטרת חדרה התקבלו שתי תלונות, האחת במהלך חודש ספטמבר 2015 והאחרונה במהלך השבוע האחרון. עינינם של התלונות – חשד לתקיפה חבלנית. משטרת חדרה מנהלת את החקירה שטרם הסתיימה. החקירה מתנהלת בשיתוף משרד הרווחה בשל מוגבלותו של הקורבן. משטרת חדרה קשובה ורגישה לארועים הנחקרים בשל מצבו של הקורבן ונעשה מאמץ למצות את החקירה בהקדם האפשרי לאחר שתיגבה עדותו של הקורבן על ידי גורמי הרווחה כנדרש".

ממשרד הבריאות נמסר כי הם בודקים את המקרה.

אנשים עם מוגבלויות, דיור ציבורי, חולי סרטן, לשכת הרווחה דימונה, עמידר, פינוי דירת עמידר

עמידר פינתה מדירתה חולת סרטן שנעדרה עקב טיפולים

דור המדבר של לשכת הרווחה דימונה – לוקחים את הילדים למוסדות ומפקירים אמא חולת סרטן שתיזרק מביתה לרחוב ע"י עמידר.

חדשות 2 – ספטמבר 2015 – חולת סרטן מדימונה פונתה לאחרונה מהדירה שלה היא זכאית במסגרת הדיור הציבורי משום שלטענת חברת עמידר היא כמעט ולא נמצאת בבית. לדבריה, אנשי החברה לא מקשיבים לטענותיה לפיהן הסיבה לההעדרות היא טיפולים חוזרים ונישנים בית החולים
תמיר סטיינמן | חדשות 2 | 21/09/15

מלכה כהן, אם חד הורית בת 59 מדימונה – על סף ייאוש. אנשי חברת עמידר פינו אותה מהדירה שלה היא זכאית על פי חוק מסיבה שקצת קשה לתפוס: מלכה היא חולת סרטן ונעדרת זמן רב מהדירה.

"לא רוצים להבין אותי", מספרת כהן בת ה- 59. "כל האישורים לא מספקים אותם, למה אני ממצאיה את המחלה הזאת?". ביום שאני נמצאת בטיפולים אני אצל אחותי מאחר ואני זקוקה להשגחה."

במכתב שנשלח לכהן לאחרונה על ידי חברת עמידר נכתב כי "לאחר חקירה וביקרות חוזרת ונשנות, נמצא כי אינך גרה בדירה. הנך נדרשת לרוקן את התכולה הקיימת בדירה". אולם בחברה לא הסתפקו במכתב וציינו בפני כהן כי במידה ולא תפנה מרצונה את הדירה היא תפונה בעבורה והיא זאת שתאלץ לשאת בהוצאות.

בעקבות הכתבה בחדשות 2 אמש, זומנה היום מלכה כהן למשרדי "עמידר" בדימונה, שם התנצלו על האירועים האחרונים ונתנו לה בחזרה את המפתח לדירתה.

אנשים עם מוגבלויות, לשכת הרווחה אשקלון, נכה, עמיגור, שמוליק חדד

זוועת לשכת הרווחה אשקלון – אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה

לשכת הרווחה אשקלון מפקירה אישה נכה לרעב וסבל


זוועה: אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה , mynet , שמוליק חדד , ספטמבר 2015

סול פרץ (60) מאשקלון סובלת מדלקת מפרקים חמורה, ראייתה מידרדרת בשל מחלת הסוכרת ובלבה הותקן קוצב לב. בשלוש השנים האחרונות היא מנסה ללא הועיל לשכנע את עמיגור להעבירה לדירת קרקע כדי שתוכל ללכת לטיפולים. כסף יש לה בקושי לתרופות ולשכר דירה. עמיגור: היא מסרבת לשתף פעולה

סול פרץ מאשקלון כלואה בביתה כבר כמה שנים. פרץ (60), הסובלת מדלקת מפרקים קשה ובקושי הולכת, מתגוררת בדירת עמיגור מתפוררת בקומה השלישית ברחוב יוספטל. מצבה הבריאותי הלך והידרדר במרוצת השנים ופרץ אינה מסוגלת לרדת במדרגות ולצאת לטיפולים רפואיים נחוצים. הקצבה שהיא מקבלת מהביטוח הלאומי מספיקה למימון תרופות ושכירות על הבית, אך לא לתשלום חשבונות והוצאות שוטפות.

"אולי כדאי שגם אני אשבות רעב כמו העציר הביטחוני שמאושפז בברזילי", אומרת פרץ, שבקשותיה להעבירה לדירה מתאימה לצרכיה נדחו. "גם כך אין לי מה לאכול, ירדתי 26 ק"ג כי אני כבר לא אוכלת. המקרר שלי ריק ויש לי חובות, אני כבר מיואשת לגמרי".

קירות מתקלפים, ארונות שבורים

בעוד כשבועיים, כשכולם יישבו סביב שולחן החג, פרץ לא תהיה בין החוגגים. הדלות והמצוקה זועקות מכל פינה אצלה בבית, שנמצא בדרום העיר בבניין ישן מאוד. היא מנסה לשוות לבית מראה מטופח ואף שיפצה אותו באופן פרטי, אך סימני הזמן ניכרים בו היטב. קולה של פרץ, שסובלת גם מסוכרת שפוגעת בראייתה ומבעיות בלב, בקושי נשמע אבל את הכעס כלפי הרשויות חשים היטב.

במשך 40 שנה מתגוררת פרץ, אם חד הורית לשלושה ילדים בוגרים שאינם חיים עמה, בדירות של עמיגור. במהלך השנים היא עמדה בכל התשלומים לעמיגור. "עבדתי כסייעת בגנים", היא מספרת. "הילדים מאוד אהבו אותי ואני נתתי להם את כל מה שיכולתי. בהמשך חליתי בדלקות במפרקים והתחלתי טיפולי פיזיותרפיה. המצב שלי הידרדר עד שבקושי הצלחתי ללכת, ואז החליטו הרופאים שאני צריכה ניתוח להחלפת מפרקים".

כשפרץ הגיעה לבית החולים ברזילי לבדיקות טרום ניתוח הבהירו לה הרופאים כי אין טעם לנתח אותה בגלל מגוריה בקומה השלישית ללא מעלית. "הרופאים שאלו אותי מה אני מתכוונת לעשות אחרי הניתוח ואמרתי להם שאני חוזרת הביתה", מספרת פרץ. "הם שאלו אותי מה אעשה כשארצה לצאת מהבית, ואמרתי להם שאני כמעט ולא יוצאת אבל אם אצטרך ארד לאט לאט בסיוע החברה שלי רוחמה והליכון או כיסא. הם כתבו חוות דעת שאי אפשר לנתח אותי כי ממילא המצב ישוב לקדמותו בגלל תנאי המגורים שלי. אמרתי להם שפניתי לעמיגור, אבל לא הצלחתי לקבל מהם תשובה ראויה למעבר לבית נורמלי בקומת קרקע. הרופאים הודיעו לי שלא יהיה ניתוח בשלב הזה. יותר מאוחר כבר אי אפשר היה לנתח אותי בכלל, גם בגלל מצבי הבריאותי שהידרדר לגמרי".

סול פרץ - מצבה כבר אינו מאפשר ניתוח (צילום: צפריר אביוב)
סול פרץ – מצבה כבר אינו מאפשר ניתוח (צילום: צפריר אביוב)

פרץ מחזיקה בשקית ניילון גדולה ובה יש מכתבים ודו"חות רפואיים רבים, כולם מהווים עדות עגומה למצבה הבריאותי המורכב. גם מצבה הפיזי של הדירה בה היא מתגוררת הלך והידרדר: הקירות התקלפו, ארונות המטבח נשברו, מים דולפים מהתקרה במקלחת ובשירותים. "לקחתי הלוואות והבאתי שיפוצניקים שיסדרו לי קצת את הדירה", היא מספרת. "שילמתי המון כסף כי בעמיגור לא היו מוכנים לעזור לי".

"לא הופכת שולחנות"

כשפנתה לפני כשלוש שנים לעמיגור בבקשה להחליף דירה, "אמרו לי שהבית תקין ולא מגיעה לי החלפת דירה. הלכתי בעצמי בקושי למנהל עמיגור באשקלון והתחננתי אליו שיעזור לי. אמרתי שאני לא יכולה לגור בבית הזה, אבל הוא פשוט ישב וחייך אליי. הוא הציע לי דיור מוגן בעמיגור, אני לדיור מוגן? אני יודעת מה זה הדיור המוגן שלהם, זה הרי הרבה יותר גרוע. כשסירבתי אמר לי: 'יש לך בעיה, אני לא יכול לעזור לך'. כך הסתיימה הפגישה איתו. כשאני מתקשרת הם לא מוכנים לתת לי תשובות. פניתי לעמיגור גם במכתב אבל לא קיבלתי שום תשובה רשמית. רק אומרים לי שהתשובה שלילית בעל פה".

באחת הפניות שלה לעמיגור נאמר לה לדבריה כי נבחנת הצעה לבדיקת זכאות לדירה בקומה ראשונה ברחוב טשרניחובסקי, "אבל רוחמה החברה שלי הלכה לראות את הבית, והוא מתפורר כולו ובכל הבניין גרים פליטים ובני מיעוטים. אני אישה שחיה לבד, לא יכולה לחיות במקום כזה".

פרץ חיה מקצבת ביטוח לאומי בסך 2,600 שקל. אלף שקל מהקצבה החודשית הולכים רק על תרופות, בשאר היא אמורה לשלם שכירות, חשבונות וכלכלה. בשנים האחרונות החלו החובות להצטבר והגיעו עד לכ־30 אלף שקל. בביתה אין תנור, מכונת הכביסה שבקה חיים, המקרר הריק משמיע קולות של גסיסה. מעת לעת היא מקבלת מכתבים מההוצאה לפועל, האחרון שבהם היה בשל אי תשלום אגרת טלוויזיה. למרות שהיא מוכרת באגף הרווחה, בעירייה לא נעשו אליה פניות רשמיות כדי לעמוד על מצבה או לסייע לה.

"ברווחה יודעים בדיוק מה המצב שלי", היא אומרת. "הם יודעים הכול, הרי יש לי לכאורה עובדת סוציאלית שאמורה לבוא ולבקר אבל היא לא הגיעה לביקור. לא אכפת להם, פשוט התעלמות. אני מתחננת אליהם לעזרה, אבל הם אטומים. כל הזמן אני פונה אליהם. פעם אחת החלטתי לנסוע למשרדים,

בקושי הצלחתי לרדת במדרגות וסבלתי מכאבי תופת. לקחתי מונית, אבל אמרתי לעצמי שהם יראו את מצבי ואולי יפנימו ויתחילו לעזור לי. כשנכנסתי למשרדים הם ראו אותי בוכה אבל אף אחד לא התייחס. ניסיתי לדבר איתם והם אמרו: 'אנחנו יודעים ומטפלים, אין לנו זמן עכשיו. נבוא לביקור', אבל הם לא באו לביקור. מטרטרים אותי מפקידה לפקידה ודוחים אותי מיום ליום. אומרים לי תבואי ביום שני, אחר כך אומרים לי תבואי ביום שלישי, תביאי לנו הצעות מחיר למכונת כביסה ולמקרר ואז אולי נדון בבקשה שלך. איך אני אביא הצעות מחיר? הם לא יכולים להביא?".

לדבריה, בשנה שעברה התקשרו אליה לקראת חגי תשרי והודיעו לה שתבוא לקחת את שוברי המתנה לחג. "איך אני יכולה לבוא ולקחת?", היא תוהה, "הם הרי יודעים שאני לא יכולה לצאת מהבית. אני לא הופכת שולחנות ומדברת יפה ובגלל זה מתייחסים אליי ככה".

"אני במעצר בית"

בשנה האחרונה חלה הידרדרות ממשית במצבה הבריאותי של פרץ. מבית החולים ברזילי נשלחו לה התראות חמורות על ביטולי התורים, אך היא לא מסוגלת ללכת יותר ממספר צעדים בודדים. "אני לא יכולה ללכת, כל יציאה מהבית היא מבצע מורכב, ולכן לצערי אני נאלצת לבטל את התורים", היא אומרת. כל ניסיון שלה לצאת מהבית עלול לסכן עוד יותר את בריאותה.

ביום הלפני אחרון של מבצע צוק איתן, כשהרקטות התפוצצו ליד ביתה, החליטה פרץ לצאת באמצעות ההליכון ובעזרת חברתה רוחמה אל חדר המדרגות. "נפלתי והתגלגלתי בכל המדרגות עד למטה", היא משחזרת. "נשברו לי הצלעות והשיניים. הגיע אמבולנס ואושפזתי במשך שבוע".

בהמשך עברה התקף לב, צונתרה פעמיים והוחלט לשים לה קוצב לב. "בהתקף הראשון מתתי מוות קליני", היא מספרת, "ואז נאלצו להחיות אותי במכות חשמל". במקביל הידרדרה ראייתה בשל מחלת הסוכרת. "אחרי כל זה כבר היה ברור לי שלא ינתחו אותי ברגליים", אומרת פרץ בהשלמה. "בעצם אני נדונה עכשיו למעצר בבית בלי אפשרות כמעט לצאת", היא אומרת.

קולה של פרץ בקושי נשמע. היא בוכה בכי חרישי ומתנצלת על כך. מעולם לא ביקשה סיוע, אבל חשה כעת שהיא עומדת בפני שוקת שבורה. "החובות שלי הולכים וגדלים, רוחמה השכנה מגיעה כל יום ועוזרת לי מבלי שאיש ביקש ממנה", אומרת פרץ. "בלעדיה לא הייתי יכולה להמשיך לחיות. אני מתביישת מכך שכשהבן שלי בא לבקר הוא מביא איתו אוכל. אני בקושי אוכלת, אין לי כבר תיאבון ואין לי מה לאכול. בכל פעם מגיע עוד מכתב של חובות ואני לא יודעת מה לעשות".

באחרונה פנתה לגורמים השונים במכתב אישי וסיפרה על מצבה הקשה. "אני חיה במצב קשה וזועקת לעזרה", כתבה, אך עד כה איש לא הגיב. "אני מתביישת להראות את הבית, למה מתייחסים אליי ככה? אני אזרחית סוג ב'? חשבתי שאולי אני גם אני אעשה שביתת רעב ואולי ככה יקשיבו לי. אין לי כבר מה להפסיד, אני במצב על הפנים. החיים שלי כבר נהרסו".

מעמיגור נמסר בתגובה: "אין בסמכות חברת עמיגור לאשר מעבר דירה או שינוי בקומה. שינוי שכזה הוא באישור משרד הבינוי בלבד. הדיירת הגישה בעבר בקשות למעבר דירה, אך משרד הבינוי דחה את בקשותיה. מדובר באישה בודדה המתגוררת בדירה בת ארבעה חדרים. עמיגור הציעה לה כבר פעמיים לעבור לדירה קטנה יותר ובקומה נמוכה יותר, אך היא סירבה עקב התעקשותה להישאר בדירת ארבעה חדרים. אפשרות למעבר דירה קטנה יותר וקומה נמוכה יותר עומדת לרשותה גם כיום, אך לצערנו היא מסרבת לשתף פעולה".

מהעירייה לא נמסרה תגובה.

זוועת לשכת הרווחה אשקלון - אישה חולה כלואה בביתה בלי יכולת יציאה