אמנון לוי, כללי, לורי שם טוב, מעצר עד תום ההליכים, מעצר עיתונאים, פרשת הבלוגרים

העיתונאית לורי שם טוב: שנתיים וחודשיים במעצר ללא משפט – ראיון עם אמנון לוי

העיתונאית לורי שם טוב בראיון עם אמנון לוי לאחר מעצרה שנמשך שנתיים וחודשיים מאחורי סורג ובריח ומשפטה טרם החל. עילת המעצר הממושך של שם טוב הנו פרסומים מכפישים באינטרנט נגד שופטים ועובדות סוציאליות. שם טוב נעצרה ב- 27.02.2019 ושוחררה ממעצר ב- 03.05.2019. שם טוב הייתה עצורה 794 ימים ומשפטה טרם החל. כיום שם טוב במעצר בית בהגבלות קשות שאינן מאפשרות לה לחזור לשוק העבודה ולהתפרנס בכבוד. משפטה של שם טוב אמור להתחיל בספטמבר 2019.

מודעות פרסומת
אמנון לוי, מדיניות משרד הרווחה, מוסדות משרד הרווחה, משה הרוש, פנים אמיתיות

מה קורה לבוגרי הרווחה – תחקיר פנים אמיתיות

בחוק הנוער נקבע, בין היתר, כי "מי ששוחרר ממעון או ממעון נעול בתום התקופה שקבע
בית המשפט לנוער… יעמוד תחת השגחתו של קצין מעקב שנה אחת מיום שחרורו או במשך תקופה  ארוכה יותר שקבע הממונה על המעונות
".
למעקב אחר בוגרי מוסדות משרד הרווחה שלוש מטרות עיקריות:
1.  סיוע לבוגר בשילובו בקהילה ומניעת התדרדרותו
2. מתן משוב למעונות על השתלבותם של הבוגרים בקהילה לצורך שיפור הכלים הטיפוליים והחינוכיים במעונות.
3. איסוף נתונים לצורך הערכת תוצאות הטיפול השיקומי במעונות וגיבוש מדיניות הרשות בהתאם לכך
 תחקיר פנים אמיתיות חושף כי משרד הרווחה משליך לרחוב בוגרי מוסדותיו שתלש מביתם ומשפחתם.

יולי 2016 – פנים אמיתיות עם אמנון לוי ומשה הרוש – ילדים של אף אחד – בלי הורים ובלי הרשויות הם ילדים של אף אחד, בכל שנה נפלטים מאות ילדים מפנימיות ואין להם לאן לחזור, איך קורה שהילדים שנקרעו מבתיהם מוצאים עצמם שוב ברחוב? חייהם של אלפי צעירים שהמדינה שכחה מהם

אמנון לוי, אמנת זכויות הילד, דליה לב שדה, הוצאת ילדים מהבית, יחצנות הרווחה

דליה לב שדה – דיוקנה של השחיתות

דליה לב שדה - תרבות שקר לסחר בילדים

מרץ 2016 – במשרד הרווחה פקיד נכנס אחר יוצא אבל המדיניות הפושעת לעולם עומדת, ככה זה במשרד רווי פקידים מושחתים החל מפרשת חטיפת ילדי תימן המזרח והבלקן, פרשת ילדי הגזזת, ועד ימינו. משרד הרווחה ארגון פשע סוציאלי תולש ילדים ממשפחות וזורע הרס וחורבן תחת מעטה החיסיון בבתי משפט לנוער ומשפחה.

פקידי הרווחה מצידם ממשיכים לזרוע חול בעיני הציבור ומנסים ליצור מעין "דו שיח" תקשורתי או ועדות הכל כדי שיוכלו להמשיך לסחור בילדים.

והפקידה הפעם דליה לב שדה מנהלת שירותי ילד ונוער במשרד הרווחה מרעילה מפיה שקרים כדי להמשיך בתעשיית סחר הילדים.
להלן מספר טענות שקריות עליהן נתמכת דליה לב שדה במאמר באתר "עבודה שחורה"

שקר 1 – "מדיניות שירות ילד ונוער, האמון על הטיפול בילדים בסיכון במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, באה לביטוי בחוקי מדינת ישראל ובתקנון העבודה הסוציאלית. המדיניות קובעת כי מקומו הטבעי של ילד הוא בקרב משפחתו. ילד זקוק להתפתחותו, למסגרת משפחתית חמה, דואגת ואוהבת, שירגיש שייך אליה ויחוש בה בטוח ומוגן." –
משרד הרווחה שולט בחקיקה ומטרפד כל שינוי חקיקתי לזכויות הילדים ומשפחותיהם, כגון מימוש אמנת זכויות הילד לחקיקה, מימוש מסקנות ועדות לחקיקה ותקנות כגון, ועדת גילת, ועדת סילמן, ועדת סלונים נבו ועוד.

שקר 2 –  "האמנה הבין לאומית לזכויות הילד, שמדינת ישראל אשררה, גורסת, שזכותו של ילד לגדול עם הוריו בתנאי שהם מבטיחים את שלומו והתפתחותו. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע, שחלה על ההורים החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין ולטובתו כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין".
משרד הרווחה ביטל וקבר את מסקנות ועדת רוטלוי למימוש אמנת זכויות הילד לילדי השמה חוץ ביתית כדי לסחור בילדים באין מפריע.

 שקר 3 – "משרד הרווחה דאג לתגבור תקציבי של כ – 150 מיליון ₪ למשך 5 שנים, עבור פיתוח שירותים בקהילה לילדים ונוער בסיכון והוריהם."
לעומת מיליארדים המושקעים כל שנה בהוצאת ילדים מהבית

תחקיר פנים אמיתיות של אמנון לוי והתחקירן משה הרוש חשפו את פרצופם המזוהם של פקידי הרווחה המושחתים בראשות השר חיים כץ ומנכ"ל משרדו אליעזר יבלון. רשויות הרווחה המבצעים ימים כלילות פשעים נגד האנושות מאחורי הדלתיים הסגורות בבתי משפט לנוער ובתי משפט לענייני משפחה. השופט משמש חותמת גומי לפקידים מושחתים שכל עניינם לספק סחורה חיה למוסדות משרד הרווחה. וכך משך שנים מחריבים הפקידים הפושעים במשרד הרווחה ילדים ומשפחות באין מפריע.


דליה לב שדה משקרת ללא בושה בענייני הוצאת ילדים מביתם ומשפחתם

אמנון לוי, הוצאת ילדים מהבית, סחר בילדים, פשעי משרד הרווחה, תחקיר משרד הרווחה

הפנים האמיתיות של הפקידים המושחתים במשרד הרווחה

פברואר 2016 – פנים אמיתיות – אמנון לוי והתחקירן משה הרוש חושפים את פרצופם המזוהם של פקידי הרווחה המושחתים בראשות השר חיים כץ ומנכ"ל משרדו אליעזר יבלון. רשויות הרווחה מבצעים פשעים נגד האנושות מאחורי הדלתיים הסגורות בבתי משפט לנוער ובתי משפט לענייני משפחה. הדיונים מתנהלים בחיסיון ללא ראיות והשופט משמש חותמת גומי לפקידים מושחתים שכל עניינם לספק סחורה חיה למוסדות משרד הרווחה. וכך משך שנים מחריבים הפקידים הפושעים במשרד הרווחה ילדים ומשפחות באין מפריע.

אמנון לוי, הוצאת ילדים מהבית, מדיניות משרד הרווחה, סחר בילדים

פנים אמיתיות פרומו – פרצוף הפקידים המושחתים במשרד הרווחה

פברואר 2016  – פנים אמיתיות עם אמנון לוי – תחקיר: משה הרוש "פנים אמיתיות" – בשבוע הבא תוכנית סיום העונה שעוסקת בנושא כואב במיוחד, הוצאת ילדים מבתיהם על ידי רשויות הרווחה.
עובדים סוציאליים, חוקרים ואנשי מקצוע בתחום הרווחה, מספרים כי במשך שנים נוצרה תעשיה שמגלגלת מיליארדים, של עמותות, מוסדות, פנימיות, שפרנסתם היא על הוצאת ילדים מבתים הרוסים והעברתם למוסדות ופנימיות.

האם במשך השנים לא נוצר אינטרס כלכלי למוסדות האלה, להוציא ילדים גם אם לא צריך?
את המיליארדים ששופכים על החזקת הילדים בפנימיות מחוץ לבית, לא היה עדיף להשקיע בחיזוק משפחות המוצא שלהם?
מה עובר על כל ילד כזה שנקרע מהוריו?
מה עובר על ההורים?
מאיזה שכבה כלכלית באים הילדים שמוגדרים כילדים בסיכון?
האם מדובר בשכבות שמראש יש עליהם סטיגמה חברתית קשה?
הפנים האמיתיות של ילדי המוסדות העזובים, הנה קטע ממה שישודר בשבוע הבא.
נטע כהן (סלינה), 7 שנים אחרי שברחה לטורקיה מפנימיה סגורה בישראל (הדרכת הילד נהריה), נטע חוזרת לארץ לסגור חשבון.
כשהיתה בת 13, היא הוגדרה כילדה בסיכון.
את סיפורה של נטע כהן ניתן לראות בסרטון בקישור כאן:
https://youtu.be/6IFqAjMREW4
נטע כהן הוצאה מביתה, ונשלחה בניגוד לרצונה, לפנימיה.
משה הרוש לנטע: את כועסת?
נטע כהן: זה ירדוף אותי כל החיים. יש לשכוח ויש לסלוח. אני יכולה לשכוח את זה ביום-יום, אבל לא אסלח.
שימו לב לדברים המבהילים שאומר מי שהיה עד לפני שנה מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן.
יש כעשרת אלפים ילדים מחוץ לביתם במוסדות רווחה. אני טנטטיבית אומר לך, שאפשר לצמצם את זה ב- 50% .
–בהוצאה?
נכון.
50%, כלומר כחמשת אלפים ילדים, אם מסתכלים על זה לאורך השנים, מדובר בעשרות אלפי ילדים שניתן היה למנוע את קריעתם מהבית.
יוסי סילמן: תזכור, שילד שגדל עם ההורים, בסיכומו של דבר, אנחנו יודעים את זה במחקרים, הוא מצליח בחיים אחר כך הרבה יותר. אתה צריך לזכור שילד שגדל בפנימיה, אין לו את ה"אני". הוא גדל בתוך קהילה. היכולת של הילד אחר כך להשתקם, היא פחות גבוהה מאשר ילד שמטפלים בו בתוך הקהילה.
אם להוציא ילדים מהבית, זה פתרון כל כך רע, איך יכול להיות שמוציאים כל כך הרבה ילדים לשם?
אחד הדברים הראשונים, שהתחקיר שלנו מגלה, הוא שמאז שהופרטו שירותי הרווחה והפנימיות הפכו לעמותות פנימיות, כלומר: סוג של עסקים, נוצר אינטרס כלכלי בנוי בתוך השיטה להוציא ילדים מהבית.
פרופ' אסתר הרצוג: זו באמת תעשיה. תעשיה שהולכת ומתפתחת ומתרחבת, והכל על גב הילדים והמשפחות שלהם.

אמנון לוי, חיים כץ, יתומי הרווחה, שר הרווחה חיים כץ

הילדים האבודים של שר הרווחה חיים כץ

ספטמבר 2015 – האם לשר הרווחה חיים כץ באמת חשובה טובת הילד? אם כן מדוע תולש ילדים מביתם ומשפחתם בכפייה בדלתיים סגורות וללא ראיות ומפקירם בסופו של יום להידרדרות לרחוב?
צפו תגובות התמוהות של חיים כץ לילדי הרחוב

אמנון לוי, התעללות בנכים, ועדה רפואית, מדיניות משרד הרווחה, נכה, תחקיר, תחקיר ביטוח לאומי

ביטוח לאומי של משרד הרווחה – תחקיר פנים אמיתיות

ספטמבר 2014 – אליאב יעקב יושב בכסא גלגלים. היום הוא נכה משותק, אבל פעם הוא היה מבכירי המקצוע בתחום שלו. אדם נמרץ שהמעשים והיוזמות שלו השפיעו על אלפי אנשים ברחבי הארץ. לפני כמה שנים יעקב חלה במחלת ניוון שרירים. כל שנה חלק מהגוף שלו היה משתתק. לאט – לאט האיש המוכשר, הנמרץ הזה, עזב את העבודה שלו והפך לסיעודי.

המוסד לביטוח לאומי בולט לרעה ברשימת התלונות שאנחנו מקבלים. אנשים מתלוננים על יחס משפיל, על מבחנים פוגעניים למי שמזדקקים לשירותיו. תחקיר. מה מתרחש מאחורי הדלתות הסגורות של הוועדות הרפואיות של אנשים שצריכים לקבל את הגימלה שלהם ומהו מחיר הנפילה שהנכים כל כך מפחדים ממנו.
כל החיים שילמת דמי ביטוח לאומי אולם ברגע האמת אתה אמור למצוא את עצמך חסר זכויות מולם.
"שילמנו דמי ביטוח, אנחנו רוצים לקבל קביעה אובייקטיבית."
במחלה, בפציעה, כשאתה הכי צריך אותם לא תמיד הם יהיו שם. זה לעבור התעללות.
סיפורה שלה נועה, ילדה נכה בת 12 שנים.
ילדה נכה. שום ניסיון לא מצליח לשכנע את נועה שתעמוד על הרגליים. היא מתה מבושה, היא לא מוכנה שנראה אותה מתקשה ללכת וצולעת. אמא מדברת איתנו בחדר. את לא רוצה לשמוע מה היא אומרת?
– לא.
שירלי, אמא של נועה מסכימה להשתתף בצילומים לתחקיר כי אין לה ברירה. הילדה צריכה טיפולים ושיקום, והדברים עולים הרבה מאוד כסף. גם ככה היא אומרת, מי שמכיר אותנו יודע, וזאת לא נכות שאפשר להסתיר. כולם רואים. כולם. חוץ מהביטוח הלאומי.
שר הרווחה מאיר כהן - מדיניות השפלת נכים בועדות רפואיות

שירלי מספרת:

"עכשיו אני נלחמת בהם. אני ניגשתי פעם ראשונה לביטוח לאומי כשחברה אמרה לי "תלכי עם עורך דין". אמרתי לה: לא, תעזבי, רואים את הילדה עם קביים. היה לי ברור שאני יכולה להתמודד איתם בכוחות עצמי.

הילדה עם קביים. הילדה עם סדים. נכנסנו לביטוח הלאומי, הם יושבים שם כמו איזה אלוהים, ארבעה אנשים. לא יודעת למה, והם לא מזדהים אפילו, הם לא נותנים לך את הכבוד. כמו מסחרה. נקסט, נקסט… לפני חברי הוועדה מונח תיק רפואי עב כרס. לנועה יש היסטוריה ארוכה למרות גילה הצעיר. שנים רבות עשו מספר רב של בדיקות ואבחונים, התוצאות העידו שמדובר בשיתוק מוחין עם מאפיינים לא שגרתיים.

"כמה זמן את יושבת שם? כמה זמן הם מקדישים לך?"
– שבע דקות.
"מה קורה בשבע דקות האלה?
– שואלים שאלות, מה היא עושה, מה היא לא עושה, מתי היא עושה.
שבע דקות לילדה עם היסטוריה רפואית קשה כל כך שהם מעולם לא פגשו. ואז את מקבלת מכתב, שמגיע לה 50 אחוזי נכות כללית. כך זה כתוב.

המשמעות של זה 1,000 ש"ח בחודש.

הסיפור של יעקב
יעקב חלה בניוון שרירים. במקום לחשוב על עתידו והתמודדות עם המחלה הוא מתעסק עם הפחדים שלו מהביטוח לאומי. עקבו אחרי מהביטוח לאומי. בוועדה הציגו בפני קלטת של מעקב. נהיה לי שחור משחור. כל מה שהוגש לו זו קלטת שבה הוא נראה 6 שניות צולע. הרופאים בוועדה מקבלים החלטה. הם מורידים לו את אחוזי הנכות וגם קובעים שזה לא לצמיתות, כך שהוא כל חצי שנה צריך לחזור אליהם לוועדה שוב ושוב.
המשמעות עבור יעקב טרטור ענק.
יעקב אדם שהיה מצליח ומקושר כל חייו, ועכשיו הוא נאבק מול המוסד לביטוח לאומי.
"ביטוח לאומי מסתכל על כל פונה כאל רמאי, רק אם הוא מוכיח אחרת".
חשוב להבין, למחלה של יעקב אין תרופה. מצבו צפוי רק להמשיך ולהידרדר. אחרי הוועדה יעקב פונה לבית הדין לעבודה. בית המשפט פוסק נגדו מבלי ששמע את טיעוניו, אבל הוא לא מוותר ופונה לערכאה גבוהה יותר. השופט משתכנע ומורה על קיום ועדה רפואית חדשה. כמעט שנתיים וחצי אחרי הוועדה הראשונה שנטלה ממנו חלק מזכויותיו, הוועדה החדשה מחזירה לו את רוב הדברים שנלקחו ממנו ובעיקר את הנכות הקבועה.
הם חשבו שהם נפלו על פרייר.
הבעיה הגדולה של יעקב ושל רבים מאלו שמגיעים לוועדות הרפואיות, היא שעל פניו הכל כאן בסדר. הם עבדו על פי הספר. המעקבים, הבדיקות, אלו הן תקנות העבודה הרשמיות של המוסד לביטוח לאומי, כפי שכתב דובר המוסד לביטוח לאומי, אחד התפקידים של המשרד הוא לשמור על הקופה הציבורית.
"אני זוכר שפעם אחת העורך דין של המוסד לביטוח לאומי צעק איזה משהו על הרגליים שלי, אני לא זוכר בדיוק מה, אז אמרתי לו: בוא תחליף איתי את הרגליים. תן לי את הרגליים שלך. אין לי כבר כוח אליהם. די, תנו לי, תנו לי לגמור את שארית חיי. די, די".
זה סיפור על נטישה והוא יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. המוסד לביטוח לאומי אמור להיות מעין רשת לביטחון, רשת סוציאלית לכלל אזרחי ישראל, אבל לפי העדויות שנתקלנו מפונים זו רשת עם חורים, והזעם שנתקלנו הוא עצום, ונדמה שהוא רק הולך ומתגבר עם השנים. שתי זעקות חזקות נשמעו כאן בשנים האחרונות כנגד המוסד לביטוח לאומי, ואנחנו שמענו אבל ניסינו גם להדחיק.
הראשונה היתה של שבואל סחיווסחורדר. לפני כשלוש שנים הוא בא לטקס יום הזיכרון הממלכתי. בדיוק עשר שנים לפני כן, בפיגוע במסעדת "סבארו", הוא איבד את שני הוריו ושלושה אחיו. הם נשארו חמישה אחים שנאבקו במשך שנים מול בירוקרטיה אטומה.
"הלכתי לאותה פקידת שיקום שבזמנו הבטיחה שתהיה לי אוזן קשבת, היא מסתכלת עלי אומרת לי, מה הבעיה שלך, יש לך פה, יש לך אזניים, אתה לא נכה, אתה בסדר גמור".
וכך באותו יום הזיכרון, הכאב מהזיכרון, מההשפלה והטרטור והאטימות, הביאו אותו לצעד מאוד קיצוני ולא ראוי.
"התעוררתי בבוקר יום הזיכרון, נסעתי לירושלים, שמעתי את המשפט הזה, שהיא דואגת לכל צרכינו ונמצאת איתנו יומיום, אני לא יכולתי לשאת את הצביעות הזאת."
הזעקה השנייה נאמרה במכתב.
נכתב בו כך:
"אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות על ההשפלה שהאזרחים המוחלשים עוברים יום יום, שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה. אני מאשים את ביטוח לאומי שהתעללו בי במשך שנה עד שקיבלתי את הנכות. שמ- 2,300 ש"ח בחודש אני משלם מס בריאות ועוד תרופות. אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה, ואין לי בכלל להתחיל את החודש אחרי ששילמתי מיליונים במיסים, עשיתי צבא, ועד גיל 46 עשיתי מילואים. אני לא אהיה חסר בית, ולכן אני מוחה".
לכותב המכתב קוראים משה סילמן, וביאושו הוא הצית את עצמו לפני שנתיים ברחוב קפלן בתל-אביב.
המוסד לביטוח לאומי, אותו גוף שאמור לתת לכם מענה מהרגע שנולדתם ועד ליום מותכם. הגוף שמגלגל כ- 70 מיליארד ש"ח בשנה, הגוף שאתם משלמים לו לאורך כל חייכם על פי חוק. אין כאן בחירה, לא תוכלו לקבל חברה מתחרה.
רן מלמד אומר "מתייחסים ל- 90 אחוז מהמגיעים לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי כאל רמאים וגנבים, במקום שזה יהיה בדיוק הפוך. תמיד יש 10 אחוזים שמנסים לרמות את המערכת, בכל דבר, אבל לא ייתכן שדווקא מי שמגיע לביטוח לאומי כדי לבקש ולקבל את מה שמגיע לו בדין, בצדק על פי חוק, אוטומטית ייחשב כמישהו שמנסה לעבוד על המערכת ובהתאם לכך יקבל את היחס."
נפגעי הביטוח הלאומי מדווחים לנו שהרושם שהם קיבלו הוא שהמוסד יעשה הכל כדי לא לשלם להם כסף. חלק מהם לא עומדים בעלבון ובהשפלה ומוותרים מראש על מה שמגיע להם.
אתי וזאנה מרותקת לכיסא גלגלים מספרת:
"זה לעבור התעללות. זה להוריד את המכנסיים, תראי לי איך את מורידה מכנסיים, תראי לי איך את אוכלת, תראי לי איך את הולכת לשירותים. אני רוצה לראות איך את מנגבת, סליחה שאני אומרת את הדברים האלה, אבל אלה הדברים שהם רוצים. נכנסים איתי לשירותים.  אחות נכנסת איתי ורוצה לראות איך אני עושה את הצרכים. דברים אינטימיים. ואני עושה את זה כי אין לי ברירה, כי אם לא תשפיל את עצמך, ולא תרסק את הכבוד העצמי שלך, לא יתנו לך כסף".
האם אין דרך אחרת, מכובדת יותר, שפויה יותר, לגבש עמדה לגבי אדם נכה שבא כבר עם תיעוד רפואי מלא?
אתי וזאנה אומרת: "אם היו בודקים בתיק אז הם היו רואים מסמכים, צילומים, אם-אר-איי, כל המכשורים שיש היום, הם עונים לצרכים שלהם. למה אנחנו צריכים לעבור את זה?"
ד"ר צאקי זיו-נר מנהל המחלקה לשיקום אורטופדי בית חולים תל השומר, אומר:
"אין מחילה להשפלה של חולה, אין מחילה לבדיקה שלא לצורך ואין מחילה לבדיקה שלא בנסיבות מכבדות.  אפשר כל בדיקה וכל מידע להשיג בבדיקה עניינית. אפשר ללבוש שני זוגות תחתונים ולבקש להוריד את הזוג העליון ולהישאר בתחתונים ולשמור על הכבוד או ללבוש תחתונים על מכנסיים ולבקש ממנו לפשוט את התחתונים. אין דבר שהוא לא פתיר."
בארה"ב ובקנדה, למשל, כדי לייתר את הסיטואציות המשפילות, הבדיקה נערכת על ידי הרופא האישי של המטופל, אותו רופא שהוא מכיר כל חייו. עם רופא כזה האדם, מן הסתם, ירגיש הרבה פחות מושפל.
אתי וזאנה אומרת: "השפלה שאיני יודעת איך לקרוא לה. אנשים בגלל זה נמנעים מלפנות לביטוח הלאומי".
הוועדה הרפואית היא שקובעת. יושבים בה רופאים מטעם הביטוח הלאומי ומזכיר ועדה. נפגעי הביטוח הלאומי שאיתם דיברתי תיארו את החוויה של הופעה בפני הוועדה הזו כטראומה קשה.
אתי וזאנה מספרת:
 
"אני נכנסת עם הבת שלי, ויושבים שם שלושה רופאים. הוא ביקש ממני לעלות למיטה. אמרתי לו שאני לא יכולה לבד, אני חייבת עזרה. הבת שלי באה לעזור לי, אז הוא אמר לה: אין צורך. אמרתי לו שאני לא יכולה. אז הוא אמר לי: אל תדאגי, אני תופס אותך."
אתי מבינה שהרופא תומך בה ומסייע לה לעבור למיטה, אבל אז קורה משהו בלתי צפוי.
"ואז הוא שחרר, שחרר, והייתי על הרצפה."
– הוא עזב אותך?
"הוא הלך לשבת, עזב אותי על הרצפה."
– הוא ישר הולך לשבת?
"כן".
"אני ברצפה, אני אומרת: איי, איי, זה כואב. הוא הלך לשבת. הילדה הקטנה שלי היתה צריכה להרים את אמא שלה."
– כל זה קורה, את על הרצפה, הילדה בצד, והם לא אומרים כלום?
"כלום. שום דבר."
– מה עם הילדה בכל הזמן הזה, מה היא עושה?
"היא התחילה לבכות. ואני הייתי בוכה איתה יחד. הגענו הביתה, שתינו מרוסקות. הילדה רצה מהר לאבא שלה ואז סיפרה לו שהרופא הפיל את אימא. הם לא בני אדם".
אתי מתארת את מה שזכה לכינוי "מבחן הנפילה".
מדובר במעין אלתור של רופאים בוועדות רפואיות לבדוק האם נכה הוא אכן נכה. אז הם מחזיקים אותו ואז עוזבים. אם הוא באמת נכה, הוא ייפול, אמנם זאת לא פרקטיקה רשמית, אבל זה חזר על עצמו ועורר התקוממות ענקית מצד נכים.
שלום קוטשר מנכ"ל ארגון לנכי שיתוק מוחין מספר:
"אלה סיפורים שאנשים כתבו בפורומים של נכים, שעשו להם את המבחן הזה, ושהם השתטחו על הרצפה. מבקשים מנכה, עוזרים לו לקום מהכסא, ועוזבים אותו בבת אחת בשביל שישתטח אפיים ארצה, יקבל מכה חזקה ויושפל. זה לא מכעיס? זה באמת איום ונורא. עלול להיגרם לו נזק מזה. זה לא נתפס בכלל."
אתי וזאנה אומרת: זה מה שהם עושים והרבה אנשים מוותרים על זה. אנשים מרגישים יותר מידי מושפלים.
המבחן האיום של אתי הגיע עד לכנסת. 17 עמודי הפרוטוקול של ועדת העבודה והרווחה מלמדים כי היא דנה בהתעללות בנכים, נבדקי הביטוח הלאומי בכלל ובמבחן הנפילה המשפיל בפרט. ועדת העבודה דנה בבחינה לקבוע הנחיות ברורות שימנעו ביזוי והשפלה של נכים. אתי עצמה, בסופו של היום הזה, הגיעה למיון. בטופס חדר המיון מתוארים שטפי דם וחבלות על גופה. היא גם הגישה תלונה במשטרה, שנסגרה עקב חוסר עניין לציבור.
300 אלף איש בשנה מתייצבים מול ועדות רפואיות שחורצות את גורלם. מה הסיכוי שהרופאים שיושבים בוועדות יהיו אוביקטיביים?
עו"ד רז לביא מומחה בתביעות ביטוח לאומי אומר:
"רוב הציבור אינו יודע אבל הרופא שיושב בוועדה בנכות כללית בדרג ראשון הוא רופא של המוסד לביטוח לאומי. הוא שכיר של הביטוח הלאומי. הוא מקבל שכר, תלוש שכר, מהמוסד לביטוח לאומי. כלומר, הקביעות לא אובייקטיביות מראש, בדרג ראשון."
אז בוועדה הראשונה יושב רופא שהוא שכיר של הביטוח הלאומי. אדם שמרגיש שנעשה לו עוול יכול להגיש ערר ולקבל ועדה חדשה, ובה שניים או שלושה רופאים שנחשבים חיצוניים, למרות שגם הם מקבלים את שכרם עבור השתתפות בוועדה מהביטוח הלאומי.