SSRI, אלימות, אלכוהול, מירב דוסטר, נוגדי דיכאון, פרוזק, ציפרלקס, תופעות לוואי נוגדי דיכאון

מחקר: נוגדי דיכאון SSRI גורמים לצעירים להיות אלימים

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס -  (Escitalopram) - תופעות לוואיהאם תרופות נגד דיכאון יכולות לגרום לתוקפנות?  , מירב דוסטר | mako בריאות | פורסם 17/09/15 

מחקר חדש מגלה כי יש קשר בין נטילת תרופות נוגדות דיכאון, כמו פרוזק וציפרלקס, לבין מקרי אלימות – בעיקר בקרב צעירים

תרופות כימיות רבות מטפלות בבעיה אחת אך עלולות לגרום לבעיה אחרת בגוף. במחקר שנעשה לאחרונה בבריטניה על כדורים נוגדי דיכאון אשר פופולריים בקרב כל שכבות האוכלוסייה עולה החשש כי הם גורמים לצעירים להפוך לאלימים.

המחקר החדש, שנערך באוניברסיטת אוקספורד, מצא כי לצעירים בשנות העשרה המאוחרות עד תחילת העשור השלישי לחייהם, יש סיכוי של מעל ל-50 אחוז להיות מורשעים בעבירות של אלימות מתקיפה ועד רצח כאשר הם נוטלים תרופות מסוג SSRI – משפחה של תרופות נגד דיכאון הכוללות פרוזק, סרוקסט, לוסטרל, ציפרלקס ועוד. אחד מכל שמונה בריטים נוטל תרופות ממשפחת SSRI בכל שנה, ומספר המרשמים הוכפל בעשור האחרון. ואילו בארה"ב כ-11 אחוזים מצעירים בני 12 ומעלה נוטלים תרופות נוגדות דיכאון, כולל תרופות ממשפחת SSRI.

תרופות ממשפחת ה- SSRI כבר נקשרו לסיכון גבוה יותר של ניסיונות התאבדות בגיל הצעיר, והטבליות נושאות אזהרה בעלון כי השימוש יכול להוביל למחשבות אובדניות בקרב צעירים. בעבר אמנם עלה חשד כי יש קשר בין התרופות לגילויי אלימות, אך עד כה לא היו לכך ראיות מבוססות. לדברי החוקרים, הסיכון שהתרופות ייצרו אלימות בקרב צעירים בגילאי 15 עד 24 הוא משמעותי וכי ההשלכות על בריאות הציבור מחייבות שיקול זהיר במתן התרופות, כולל ציון אזהרה בעלון הטבליות.

פרופ' פייזל, פסיכיאטר מאוקספורד, השתמש בעדויות רשמיות על מנת לנתח את התנהגותם של יותר מ- 800,000 שוודים בגילאי 15 ומעלה שנרשמו להם תרופות מסוג SSRI. הוא עקב אחריהם במשך ארבע שנים, ומסגרת הזמן הזו אפשרה לו להשוות את התנהגותם כאשר הם נטלו את התרופות לעומת תקופות בהן לא נטלו אותן. "צעירים בגילאי 15-24 היו בעלי סיכון גבוה יותר – עד 43 אחוז – לבצע פשע אלים כאשר טופלו בתרופות SSRI לעומת אלו שלא טופלו. לגבי קבוצות גיל אחרות לא נקשרו ממצאים משמעותיים".

פרוזק - גורם לבני נוער להיות אלימים יותר
פרוזק – גורם לבני נוער להיות אלימים יותר

אלכוהול ותרופות נוגדי דיכאון: שילוב קטלני

פרופ' פייזל אינו בטוח מה עומד מאחורי הקשר בין הממצאים, אך הוא מצביע על האפשרות בה התרופות משפיעות באופן שונה כאשר המוח עדיין מתפתח. בכתב העת PLoS Medicine, הוא ציין כי: "המוח בגיל ההתבגרות עשוי להיות רגיש במיוחד להתערבויות תרופתיות". וישנן סיבות אפשריות אחרות: אנשים צעירים נוטים לקחת פחות את התרופות שלהם או באופן לא סדיר, מה שעלול לגרום לעוינות, אימפולסיביות או סימפטומים אחרים של דיכאון לגלוש לאלימות. כמו-כן, צעירים גם נוטים יותר להשתכר ובמקביל ליטול תרופות נוגדות דיכאון, שילוב הדוחף אותם למקרי אלימות. ייתכן גם שהדיכאון היה עמוק יותר כאשר הם קיבלו את התרופות.

אך הממצא המעניין במחקר הוא שרק לבני הנוער שדווקא נטלו מינונים נמוכים של תרופות SSRI הייתה נטייה מוגברת יותר לאלימות. גם כאן הסיבה לא ידועה, אך הסברה היא שאלה שנטלו מינונים גבוהים של התרופות היו מרותקים לבית וממילא לא יכלו לעשות דבר.

פרופ' פייזל, אשר שיתף פעולה במחקר הנוכחי עם חוקרים שוודי, ציין שדרוש מחקר נוסף כדי לאשר את הקשר. באם יוכח הקשר כזה, עדיין כל החלטה להפסיק לרשום תרופות אלו לאנשים צעירים תצטרך להישקל מול התרומה שלהם לאותם מטופלים. למי שכבר נוטל את התרופות הוא מייעץ להמשיך לקחת אותם. "דבקות חשובה. אם קיבלתם המלצה ליטול את התרופות האלו, כדאי להמשיך לבצע את הטיפול. יתרה מכך, אנשים צריכים להיות מודעים לקשר שיש לתרופות עם שימוש לא נכון באלכוהול". פרופ' פייזל מייעץ לאנשים צעירים שנוטלים SSRI שאם הם מתחילים להרגיש אגרסיביים או אם יש להם מחשבות אלימות, רצוי לגשת לרופא המשפחה שלהם.

קולות אחרים מבקרים את המחקר ואומרים כי הוא אינו מוכיח כי תרופות מסוג SSRI מייצרות במישרין תוקפנות, וכי ידוע כי פושעים אלימים נוטים יותר לבעיות פסיכיאטריות מאשר אנשים אחרים.

הבעיה במחקר הוא שהמסקנה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, אפילו הכותב לא טוען שהוא יכול להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי – ילדים עם בעיות קשות יותר כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות.

"המסקנה במחקר הזה היא לא בהכרח נכונה. בדיוק כפי שהתברר בנושא האבדנות והילדים, הילדים שיש להם דכאון קשה יותר או מחלה קשה יותר, נטו יותר להיות אלו שקיבלו תרופות, ולכן יש בקבוצה זו יותר אבדנות. גם במחקר הזה, לא ניתן להוכיח את הקשר כסיבתי אלא נסיבתי – ילדים עם בעיות קשות יותר, כלומר אלימות, נטו יותר לקבל טיפול תרופתי כחלק מהטיפול בהם. כאן אין סיבה ותוצאה אלא סמיכות של שני נתונים, כך שגם החוקר לא הוכיח שמה שגרם לאלימות היא דווקא נטילת התרופות", אומר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ומנהל מרכז 'רזולוציה'. "דרושים מחקרים נוספים כדי להוכיח את תקפות המחקר, ויותר מכך – רצוי לקבל טיפול כוללני, ולבחון באופן עקבי את השפעת הטיפולים השונים על המטופלים כדי להשיג אפקט מקסימלי בבטיחות מירבית".

סם פסיכיאטרי נגד דיכאון - ציפרלקס - (Escitalopram) - תופעות לוואי האם תרופות נגד דיכאון יכולות לגרום לתוקפנות?  , מירב דוסטר | mako בריאות | פורסם 17/09/15
אלימות, התעללות, יאנה פבזנר, מוסד שיקומי בראשית, פנימיה שיקומית, פנימיות ומעונות, תחקיר

התעללות חמורה בחוסים במוסד שיקומי בראשית

התעללות חמורה בחוסים במוסד שיקומי בראשית

מוסדות הכליאה של משרד הרווחה ובתי משפט לנוער. פקידי סעד לחוק הנוער ובתי משפט לנוער מנפיקים צווים שיפוטיים ושולחים ילדים לאבדון

הכתבה טלטלה במוסד – פרשת בראשית , 7 ימים , ידיעות אחרונות , יאנה פבזנר-בשן , מרץ 2012

תודות לאתר לשכת הרווחה גבעתיים, רמת גן – מידעון לאזרח

מוסד בראשית המיועד לבעלי הפרעות התנהגותיות קשות מבטיח כי אצלו "הדייר אחראי על הגשמת חלומותי". אלא שתחקיר "7 ימים" חושף עדויות של חוסים ומדריכים לשעבר על אלימות קשה, שיחות טלפון אנונימיות מתוך המוסד הטוענות להתעללויות והורים מודאגים שתוך הפרת צו "חטפו" את ילדיהם מהמסגרת שאמורה להגן עליהם.

אביה של אחת החוסות: "בביקור שלי במקום ראיתי בעיניים שלי איך מדריך תופס בגרון את אחת החוסות, וזורק אותה על הריצפה. אני רוצה לראות שמישהו יגיד לי שאני משקר. מיד הלכתי להתלונן"

התעללות פיזית אכזרית כלפי חוסים במוסד "בראשית" בפיקוח משרד הרווחה

תחקיר / יאנה פבזנר – בשן, 7 ימים, ידיעות אחרונות 09.3.12

מוסד "בראשית" המיועד לבעלי הפרעות התנהגות קשות, מבטיח כי אצלו "הדייר אחראי על הגשמת חלומותיו".

אלא שתחקיר "7 ימים" חושף עדויות קשות של חוסים ומדריכים לשעבר על אלימות קשה, שיחות טלפון אנונימיות מתוך המוסד הטוענות להתעללויות והורים מודאגים שתוך הפרת צו "חטפו" את ילדיהם מהמסגרת שאמורה להגן עליהם.

 עדויות חוסה ומדריכה על התעללות בחוסים במוסד בראשית

21 בפברואר 2012, 12 בצהריים. מתחם בית החולים לבריאות הנפש "שער מנשה", בקרבת פרדס חנה – כרכור. ברחוב גוגן 5, מוקף גדר גבוהה ודלת חשמלית, עומד כמבצר קטן המבנה בן הקומה האחת של המרכז השיקומי "בראשית".
בתוכו כ- 30 דיירים המוגדרים כבעלי הפרעות התנהגות קשות, מפוזרים בין החדרים. בעוד כשעתיים, אפרת, אמו של דורון הנמצא שם בצו בית משפט, הולכת "לחטוף" את בנה בן ה- 28 בכוונה לא להחזירו למוסד לעולם.
אפרת (שם בדוי, כמו יתר שמות החוסים ובני משפחותיהם המוזכרים בכתבה) לא שמעה מדורון זה שבעה ימים. זאת למרות שפעמיים בשבוע רשאים דיירי המקום להתקשר הביתה, כל שיחה נמשכת דקות ספורות בלבד.
עכשיו היא יושבת מול האחראים במוסד ופורסת לפניהם את טענותיה הקשות – מכות, עונשים אכזריים המוטלים על דיירי המקום, מסגרת חוקים נושה – טענות שאותן שמעה לא רק מבנה, אלא גם מהורים של דיירים אחרים וגם מצוות מדריכים שהיו חלק מהמציאות היומיומית המורכבת של "בראשית".
כעבור שעתיים היא תכניס את דורון לרכב, כל חפציו האישיים יוותרו בחדרו ואיום שלילית האפוטרופוסות ירחף מעליה.
בזמן שמתנהלת הפגישה של אפרת, כמה קילומטרים משם, בבית קפה קטן בצומת כרכור, אני יושבת עם חוסה נוסף, מוני, בן 28, בעל פנים ילדותיות ויפות. לצדו אמו גילה ואחותו מירב. גם הן לא שמעו ממנו שבוע שלם. עברה שעה מאז שהן אספו את מוני מ"בראשית", והוא עדיין לא מצליח להפסיק לבכות.
אני לא רוצה לחזור. מרביצים לנו שם, מתעללים בנו, צריך להוציא משם את האנשים".
"אתה לא חוזר לשם, מוני. אל תדאג, חמוד", מנסה גילה להרגיע את בנה. "אמרנו להם שיש אירוע משפחתי", היא מספרת לי, "אבל אין שום אירוע".
אני שואלת במה מדובר. "לפני ארבעה שבועות אחד המדריכים נתן לי מכות בראש", משחזר מוני ומדגים. "היו לי כאב ראש וסחרחורת. מדריך אחר העמיד אותי ליד הקיר עם ידיים למעלה ועל רגל אחת. מאלף אותי. שעתיים הייתי צריך לעמוד ככה".
שטף דיבורו של מוני נקטע מפעם לפעם. הוא לוגם מילקשייק תות, מתענג על מתיקותו, כאילו מפצה את עצמו על מה שעבר בתקופה האחרונה. כל סיטואציה שהיה מעורב בה, הוא או חבריו למקום, מעוררת אצלו בכי וגופו מתחיל להתנדנד קדימה אחורה על הכיסא. אמו ואחותו מעשנות בשרשרת, ויושבי בית הקפה נועצים בנו מבטים. ואז נכנסים אפרת ודורון. דורון עושה את צעדי ירח המפורסמים של מייקל ג'קסון וממהר לחבק את מוני. "בן" – כך הוא מכנה את מוני, ומוני קורא לו אבא – "גם אתה ברחת?"
מוני פורץ בבכי שוב. "אל תדאג, בן. אף אחד לא יפגע בך". דורון מצמיד את פניו לפני חברו, מביט היישר אל תוך עיניו כמבקש להפנט אותו ולשכנע.

שיחה אנונימית

לפני פחות משנה הוקם "בראשית", מוסד המופעל על ידי חברה פרטית ששמה "של פרויקטים שיקומיים בע"מ", ועובד בשיתוף אגף השיקום במשרד הרווחה.
אל המקום מגיעים גברים ונשים מעל גיל 18 הסובלים מהפרעות התנהגות או אישיות קשות, בעלי תפקוד גבולי, שיפוט לקוי וסיכון עצמי וסיכון הזולת.

רבים מהם, כפי שמספרים עובדים לשעבר, באו מרקע קשה, מבתים מפורקים. חלקם עברו טראומות לא פשוטות, אחרים הסתבכו עם המשטרה.

לרובם המרכז הזה הוא המסגרת האחרונה שנמצאה מתאימה לצורכיהם. חלקם הגדול נמצא שם בצו של בית משפט.

אתר האינטרנט של "בראשית" מפליג בסגולות המרכז. חזון המרכז, כך נכתב באתר, הוא לקדם את הדיירים במיומנויות בתחומים שונים – תפקוד ביתי, מיומנויות חברתיות ותעסוקה, כך שיוכלו לקיים חיים עצמאיים, מספקים ונורמטיביים, במינימום תמיכה חיצונית ומתוך אחריות אישית".

עמוד "האני מאמין" של "בראשית" מלא בסיסמאות מבטיחות: "לכל אדם יש הזכות הבסיסית לחיות את חייו בקהילה מתוך בחירה חופשית ואחריות אישית כדי שלא יפתח קריירה של 'נכה' / 'מוגבל' / 'חולה נפש'"; "אנו רואים כחובתנו את אימון הדייר להיות אדם יצרני בחברה ולמימוש זכותו לבחירה מושכלת, תוך קבלה בסיסית של זכות הדייר לקבל החלטות 'שגויות'"; הוסטל הינו דגם מוקטן של החברה שבה אנו חיים, הנעזר בגורמים ובתהליכים המתקיימים בקהילה על מנת לעצב התנהגות המותאמת לחיים מחוץ להוסטל"; "הדייר אחראי על הגשמת חלומותיו".
בחלומותיו הגרועים ביותר לא ציפה אביאל, אחיו של ירדן אשר שהה במוסד יותר מחודש, לקבל מאוחר בערב שיחת טלפון אנונימית, שתוביל אותו במהירות ממרכז הארץ לחדרה לקחת משם את אחיו בן ה- 26.
"השעה היתה שמונה וחצי בערב ואני הייתי בישיבה", מספר אביאל, האדם הקרוב ביותר לירדן, "פתאום קיבלתי טלפון לא מזוהה וקול של אישה אמר לי, 'בימים האחרונים מתעללים בירדן שני מדריכים, משפילים אותו ומרביצים לו. אתה חייב להוציא אותו משם מהר". היא לא אמרה לי את שמה, לא רצתה להזדהות. עזבתי הכל וטסתי לשם. אותה עובדת התקשרה אלי שוב, אמרה שלא ישחררו את אחי אם לא אמציא משהו.
"כשהגעתי למוסד התקשרתי לאחראים. אמרתי שאבא שלנו נפטר ואני חייב להוציא את ירדן. אמרו לי 'אין בעיה, אבל רק שתדע שבימים האחרונים ירדן לא מתנהג טוב'. השבתי שחבל שאומרים לי את זה עכשיו, בעשר בלילה, כשאני זה שמתקשר".
"מצאתי את ירדן בחדר שלו, כשמדריכים מארגנים לו תיק. תפסתי אותו ויצאנו החוצה. אז התקשרתי שוב למוסד ואמרתי 'אבא שלנו לא נפטר, אנחנו הולכים למשטרה ותעשו בדק בית, כי המצב אצלכם גרוע'". לא ענו לי אפילו.
עוד באותו לילה נלקח ירדן על ידי אחיו לבדיקות בבית חולים. במקביל פנו השניים לתחת משטרת חדרה.
"שני מדריכים הוציאו אותי החוצה, הפילו אותי והרביצו לי", טוען ירדן בפנינו. "אחר כך הם הכניסו את שתי הידיים שלי בתוך הגדר ובעטו בי, משכו אותי. אחר כך הכניסו אותי לחדר. התפוצצתי מכאב ראש. זה היה משפיל מאוד, לא האמנתי שאני אגיע למצב כזה".
ניסית להתקשר לאחיך?
"לא יכולתי, כי הייתי בעונש. ביקשתי מאחד המדריכים שיתקשרו לאחי ויגידו לו שיבוא לקחת אותי, אבל הוא אמר לי שהוא יחליט אם להתקשר או לא".

"הילד הפך לזומבי"

סיטואציית היום – יום ב"בראשית" מורכבת למדי. צוות עבדי המרכז מתבקש להתמודד עם התנהגויות חריגות, לעיתים קרובות אלימות או מסוכנות. לא פעם נאלצים אנשי הצוות לרסן חוסים באמצעות מה שהם מכנים "אחיזה מכילה", כדי שלא יפגעו בעצמם או בסביבה (הולדינג – לורי שם טוב). אלא ששטף מדאיג של עדויות הזורמות מתוך המוסד, לא רק על ידי חוסים, מעלות את החשש כי סיפורו של ירדן אינו חריג.

מדריכים לשעבר במרכז טוענים בפנינו כי אותה "אחיזה מכילה" התגלגלה לא פעם לאלימות מצד אנשי צוות מסוימים. "את צריכה לראות את זה כדי להבין", מעידה עובדת לשעבר, "בלא מעט מקרים אני לא ראיתי שיטת נטרול, אני ראיתי פשוט אלימות. לעקם ידיים ולדחוף פרצוף של חוסה לתוך הדשא, זה לא הפעלה של כוח סביר. ראיתי מדריך תופס חוסה מהצוואר, משכיב אותה על המיטה ודוחף לה את הראש לכרית".
"באחת הפעמים", מעיד מדריך לשעבר נוסף, "ראיתי במו עיניי את אחד המדריכים דורך עם שתי הרגליים שלו על הראש של חוסה בשירותים".
דורון ומוני היושבים זה לצד זה מספרים כעת בהרחבה על אורח חייהם ב"בראשית". ראשו של דורון מלא בזכרונות ובפרטי אירועים והוא קופץ מדבר לדבר, נזכר בעוד ועוד מקרים, ואלה גוררים תגובה זהה אצל מוני ומפעם לפעם זה מתפרץ לדבריו של זה.
דורון היה רק בן 11 כשחצה את הכביש ורכב נכנס בו. במשך חודשים הוא היה בין חיים למוות, כשהפגיעה הקשה ביותר היתה בראשו. בחלוף הזמן גופו התחזק והבריא, אבל פגיעת הראש נותרה ואליה נוספו תוצאות לוואי כמו אימפולסיביות, רגזנות והתפרצויות זעם. מהר מאוד הגיעו גם הסתבכויות עם המשטרה.
בהיעדר מוסד בארץ המתאים למצבו, נדד דורון ממסגרת אחת לאחרת. בסופו של דבר, תחת צו בית משפט, הגיע למוסד "בראשית" החדש.
"יום אחד אספתי את דורון לחופשה בבית" מספרת אמו אפרת, "ושמתי לב שכשאני מדברת אליו, הוא לא שומע אותי. שאלתי אותו מה קרה, והוא אמר לי שהוא חטף מכות מאחד המדריכים וכבר תקופה שהוא לא שומעט טוב באוזן ימין. לקחתי אותו מיד לבית החולים הלל יפה, ושם הרופא קבע שיש לו אדמומיות והצטברות נוזלים. עד היום השמיעה שלו פגועה".
אפרת מספרת שבדרך החוצה מהמוסד פגשה את אחד מעובדי המקום והתלוננה בפניו. הוא אמר שהענין יבדק. לאחר שבוע, היא מספרת, קיבלה תשובה שלא היו דברים מעולם. מאוחר יותר יתברר לה כי אותו מדריך שנגדו התלוננה פוטר מהמרכז.
זמן קצר לאחר מכן הגיע דורון שוב לבית החולים. הפעם לא היה מדובר באלימות פיזית כלפיו. שבועיים וחצי הוא הקיא והתלונן על כאבים בבטן, אבל רק כעבור שבועיים לקחה אותו אחת המדריכות כי לקה בכיב קיבה קשה. "את רואה את הצלקות האלה", אומר דורון ומרים אל חולצתו, חושף בפניי את סימני הניתוח על בטנו.
אצל אפרת התחזקה התחושה שמשהו רע קורה במקום שממנו אינה יכולה לקחת את בנה. היא התחילה ליצור קשרים עם מדריכים העובדים במקום ועם כאלה שעזבו. חילקם הסכימו לשתף אותה במה שראו עיניהם, ולפני אפרת נפרסה תמונה קשה מנשוא.
היא מיהרה לפנות לבית המשפט וביקשה להוציא את בנה מהמקום, אלא שזה דחה את הבקשה.
בסופו של דבר החליטה לקחת את החוק לידיים.
אצל מוני הסיפור קצת שונה. לפני שבע שנים הוא אובחן כסובל מהפרעות התנהגות. הוא הוכנס להוסטל פתוח, אבל לא ממש הסתדר שם וחזר הביתה.
"בראשית", נאמר להוריו, זה המקום בשבילו. הוריו מספרים כי הובטח להם שאחרי חודש – חודשיים במקום, מוני יוכל לצאת לעבוד. "סיפרו לנו סיפורים", אומרת אמו. "בפועל הפכו את הילד לזומבי מבוהל ופגוע".
"אחד המדריכים היה מרביץ לי", אומר מוני. "הוא היה מעקם לי את האצבעות, מרביץ לי בצוואר, בראש. זה קרה הרבה פעמים. ניסיתי לספר לאחראים. אמרו לי שיטפלו בזה, אבל לא עשו כלום".
לפני שבוע וחצי הובהלה לבית החולים ניצה, חוסה אחרת מ"בראשית", לאחר ששברה את ידה. היא טוענת כי נפגעה על ידי אחד המדריכים. אביה זועם. "בביקור שלי במקום", הוא מעיד, "ראיתי בעיניים שלי איך מדריך תופס בגרון את אחת החוסות וזורק אותה על הרצפה. אני רוצה לראות שמישהו יגיד שאני משקר. מיד התלוננתי על כך לאחראים".

חצר המשמעת

באחד מבתי הקפה באזור השרון מתכנסים כמה מדריכים לשעבר של "בראשית" כדי לספר לי את מה שסיפרו לאפרת. הם לא הגיעו יחד אלא בקבוצות, אך הסיפורים שסיפרו חזרו על עצמם לא פעם – התעללויות, השארת חוסים שעות ארוכות בחצר בקור או בחום כבד. תשעה מעובדי "בראשית", כמעט כולם כבר לא עובדים במקום, מעידים על התנהגות בעייתית כזו או אחרת במוסד. הם מבקשים ששמותיהם לא יפורסמו.

"הייתי בין הראשונים שעבדו במקום", מספר אסף (שם בדוי). "החזקתי מעמד חודשיים בלבד ועזבתי. לא יכולתי יותר. אז חילקו לדיירים אוכל בצורה מאוד מדודה.
חלק מהדיירים נוטלים תרופות מגבירות תיאבון וכל הזמן ביקשו עוד, ואנחנו היינו נותנים להם מאחורי גבם של האחראים.
"זה לא רק שלא קיבלו מספיק אוכל", מוסיפה יפעת, מדריכה לשעבר, "היו גם מענישים באמצעות האוכל. נותנים רק סנדוויץ' במקום ארוחת ערב. את סשה, חוסה שסבל מבעיות משקל, היו מענישים ככה לא פעם. דורון, הבן של אפרת, היה צועק מרעב, נעמד ליד המטבח וצועק, 'אני רעב, בבקשה, תנו לי לאכול', וגדי היה מגניב לו אוכל".
"לפני שדורון הגיע לאשפוז עם הבטן שלו", ממשיך גדי, מדריך לשעבר, "הוא היה רעב וביקש לאכול. בלילה נתתי לו פרוסה וחטפתי על זה על הראש. לא פעם דיירים היו מתחננים בארוחות לתוספת. על כל דבר קטן, צחוק לא במקום, שיחה באמצע הארוחה – היו מענישים".
כשאני שואלת את דורון, ירדן ומוני על העונשים שקיבלו, חוזרים אותם סיפורים.
"כשמענישים אותנו, אנחנו מקבלים פרוסה אחת עם גבינה. זה אמור להספיק", מספר מוני. "פעמיים – שלוש נתנו לי כעונש לאכול פרוסה עם גבינה במקום ארוחת צהריים", אומר דורון.
מדריכי "בראשית" לשעבר מספרים בזה אחר זה על דרך ענישה נוספת – דיירים שחרגו בהתנהגותם נשלחו לחצר הקטנה, שבה כר דשא מצהיר, ואולצו לשהות שם לעתים שעות ארוכות.
"את סשה היו מענישים המון. יש לו הרבה בעיות, אבל הוא לא בחור אלים. כל הזמן היו מוציאים אותו החוצה ליום שלם, בשמש, מריצים אותו בחצר, והוא שוקל המון וגם חולה אסתמה. היו גומרים אותו", מספרת נדיה, עובדת לשעבר במרכז. "יום אחד הוא היה בחוץ יום שלם, בחום, בקושי שתה או אכל".
"סשה היה עד הלילה בחצר, בשמש הקופחת, מעידה בשיחה אחרת המדריכה לשעבר יפעת. "אחד המדריכים היה מריץ אותו. הוא היה הכי מסכן שם, הפכו אותו לשק חבטות".
מירי, מדריכה לשעבר, מתארת את התמונה הבאה: "באחת הפעמים שהריצו את סשה בחצר, הוא התחנן לכוס מים. ראיתי את אחד המדריכים לוקח כוס חד פעמית מלאה במים, עומד מול סשה, מחזיק אותה מול הפנים שלו ואז מתחיל לשפוך. הוא השאיר לגימה קטנה ונתן לו אותה".
גם החוסים זוכרים היטב את אותה חצר. "השאירו אותי בחצר עד הלילה", מספר ירדן. "פעם בשעה מביאים כוס מים, ואם אתה רוצה עוד, אז אולי יביאו ואולי לא".
"הכריחו אותי ואת דורון לעמוד שעות ארוכות צמוד לקיר", אומר מוני, ודורון היושב לידו מהנהן בראשו ומוסיף, "פעם אחת אחד המדריכים אמר לנו לשבת על כיסא בלי לזוז, בלי לקום, שעות. כשרצינו ללכת לשירותים, אמר לנו, 'תתאפקו'. מוני התחיל לבכות. זוכר, בן, איך בכית ועודדתי אותך?" הוא פונה למוני ששוב מתחיל לבכות.

"חודש לא נרדמתי"

גורם הקשור למרכז "בראשית" מסביר כי המרכז מיועד לאוכלוסיה קשה במיוחד. לצורך כך נבנתה מסגרת בעלת חוקים נוקשים.

התנהגות טובה מזכה בזכויות, התנהגות רעה שוללת אותן. ההגבלות השונות, הוא מסביר, נועדו בסופו של דבר לסייע לחוסים, אולי גם לשמור עליהם או על אחרים.
אלא שלעובדי "בראשית" לשעבר המשוחחים איתנו יש ביקורת רבה על חלק מאותן הגבלות. כחלק מחוקי המסגרת, הם מספרים, מותר לדיירים להתקשר הביתה פעמיים בשבוע. כל שיחה נמשכת דקות ספורות בלבד, ובדרך כלל אחד המדריכים עומד ליד המתקשר ורושם את תוכן השיחה. לא פעם, הם מספרים, כשחלפה הקצבת הדקות נותקה גם השיחה.
"יום אחד עניתי לטלפון", נזכרת נדיה, "זה היה אבא של אחד הדיירים והוא כעס מאוד, סיפר שהיה באמצע תפילת שבת דרך הטלפון עם בנו ומישהו ניתק את השיחה. "איך עושים דבר כזה?"
"הייתי צריכה לרשום את השיחות שלהם" מספרת יפעת. "אם דייר היה מוענש, לא היו נותנים לו להתקשר הביתה". מדריכים נוספים מעידים כי התבקשו לרשום את תוכן השיחות.
"הייתי שם חודש. חודש אחד הספיק לי כדי להבין שאני לא מוכנה לראות את מה שעושים להם שם", מספרת לילך, שלא עובדת במקום זה חודשים, "העליי את הטענות בפני האחראים, על כל מה שראיתי סיפרתי, אבל ביטלו את דבריי".
מדריכים נוספים מספרים כי דיווחו לאחראים על אירועים שונים. "אין עם מי לדבר", אומר גדי. "באחת הפעמים, כשהתקשרתי לדווח על משהו, כעסו שהתקשרתי בשבת".
"ניסיתי לדווח הלאה, מספר משה, עובד לשעבר במרכז, "הבטיחו שיבדקו אבל הרבה לא קרה".
"עבדתי שם חודש וחצי בלבד ועזבתי", מסכם אסף, "אבל חודש שלם אחרי זה לא הצלחתי להירדם בלילות. הלב שלי נשבר. לא כך מתייחסים לבני אנוש ועוד כאלה שלא יכולים להגן על עצמם".

החקירה בראשיתה

כבר עברו ארבע שעות מאז שהקבוצה המשונה שלנו, החוסים ובני משפחותיהם, התיישבה בבית הקפה. "עכשיו ניסע למשטרה להגיש תלונה", אומרת אפרת, וכולם קמים מהשולחן, נדחסים ברכב שלה ונוסעים לתחנת המשטרה של חדרה.

"אני חייב לשמוע שיר של מייקל ג'קסון, יש כאן למישהו?" שואל דורון, "שם כמעט לא יכולתי לשמוע מוזיקה", הוא מתייחס למקום שבו אחראי הדייר על הגשמת חלומותיו.
מאוחר יותר, בתחנת המשטרה, הוא יספר לחוקר שוב את כל מה שכבר סיפר קודם, אחר כך ייצא, ידגים שוב את כישורי הריקוד שלו ויגיד, "חייב קצת מוזיקה, חייב לשכוח".
"בן", הוא פונה למוני, "בואו, תראה לה את הצעדים שלימדתי אותך. נו, אל תתבייש". ומוני נעמד מולנו ורוקד לשניה. יותר משבועיים עברו מאז נלקח דורון על ידי אמו מ"בראשית".
ירדן חוייב לחזור לשם על ידי בית המשפט.
ניצה, ששברה את ידה, נמצאת בביתה כיוון שהיא נזקקת לטיפולים רפואיים, אבל אביה אומר שיילחם שלא תחזור ל"בראשית".
בינתיים חוקרת המשטרה את שהתרחש בין כותלי המוסד הזה. "במשטרת חדרה התקבלו זה מכבר כמה תלונות בגין חשד להתעללות", נמסר לנו משם באמצע השבוע. "התלונות נבדקות והחקירה בראשיתה. בשלב הזה לא ניתן לפרט מעבר לכך".
"בכל יום שעובר הילדים סובלים שם וזה חייב להיפסק", מסכמת לילך בפגישת המדריכים. "שנים עבדתי עם ניצולי שואה ואני לא מסוגלת לחשוב על צעירים וצעירות שבימינו עוברים התעללות כמו שהם עוברים ב"בראשית".

קישורים:

אורלי וילנאי, אלימות, טיוח, יצחק (בוז'י) הרצוג, מעון השלושה, מעון למפגרים, נחום עידו

כשלים חמורים במשרד הרווחה – מעון ה"שלושה" לחוסים אוטיסטים עם פיגור קל – תחקיר תכנית "שתולים"

אפריל 2010 – בתכנית שתולים בהנחייתה של אורלי וילנאי, נשלח השתול יובל אזולאי להיות מטפל בפנימייה של משרד הרווחה בשם "מעון השלושה". הבעיה העיקרית אינה ההתעללות הקשה בחוסים בחוסים החמורה לכשעצמה, אלא הטיפול הלקוי של בכירי משרד הרווחה. כשלים אלו במעון השלושה עלולים להיות בכל מסגרת השמה חוץ ביתית של הרווחה.


להלן עיקר הכשלים החמורים ומאפייניהם:


אין תעסמדריך צועק על חוסה שקם ממקומווקה לחוסים, והם נדרשים לשבת כל היום במקומותיהם: ה"שתול" יובל מספר: חלק מהדיירים יותר מידי זמן רואים טלביזיה. המדריכים כמעט לא מפעילים אותם, ואם מישהו קם אז צועקים עליו. אין כמעט ספרים, אין משחקים, ואם מישהו קם אז צועקים עליו הם משתדלים לא לעשות הרבה, וכדי לא לעשות הרבה הם צועקים על הדיירים .. צורחים עליהם ככה בצורה הכי לא הגיונית שאפשר".מתייחסים אל החוסים כמו חתיכות של זבל – השתול דווח כי המדריכים צועקים על החוסים ומזלזלים בהם ו"מתייחסים אליהם כמו חתיכות של זבל"

שימוש ב- 2 סכיני גילוח משומשים ל- 13 דיירים: השתול מספר: "היום היינו צריכים לגלח את החברים. היא (האחראית) הביאה רק שני סכיני גילוח, שניים, בשביל 13 דיירים. היא עוד מחזירה את השני סכינים האלו לארון … בשלב מסוים הגיע הרכז לבית .. הוא אומר לי 'אין מה לעשות, ככה זה פה'".נחום עידו - למשרד הרווחה אין שמץ מושג מה קורה במעונותפיקוח לא אפקטיבי של משרד הרווחה – החוסים מופקרים: נחום עידו האחראי על החוסים ברמה ארצית במשרד הרווחה משתמש בססמאות תנועות ידיים וחיוכים ומשבח את הפיקוח, אך בשטח הפיקוח חסר ערך. בשיחה עימו שאלה אותו אורלי וילנאי:
"כמה משלמת המדינה עבור כל חוסה"
"8,000 שקלים" ענה נחום עידו
"ומה זה אמור לספק לו"
"את כל הצרכים, החל מהצרכים הבסיסיים של ביגוד ומשחת שיניים, וסכין גילוח, מגבת ובגדים, וכלה בתעסוקה ושעות פנאי, ואוכל וכל מה שצריך"
"אז איך זה יכול להיות שנותנים לחוסים להתגלח כולם ביחד עם אותו סכין, שאין לאף אחד אפילו את הדבר הפרטי הזה"
"אני קשה לי להאמין ואני אגיד לך גם למה, כי במעון הזה המפקח הספציפי שהיה במעון הזה עד לפני כמה חודשים, אחד הדברים הראשונים שהוא בודק זה מברשת שיניים וסכין גילוח אישיים .. זה אצלו בדם"

עובדים חוששים לדווח על התעללות מחשש לאבד את מקום עבודתם – ה"שתול" יובל דיבר עם מדריך שעזב את העבודה וחזר לעבוד. המדריך מספר: "הבעיה היא שברגע שזה (דיווח על התעללות) עובר להנהלה נותנים לך בראש".
מדריך אחר שעבד בארבעה מוסדות סיפר לאורלי וילנאי: "הדפוס הזה הוא דפוס שחוזר, היו מקרים שהרביצו עם מצקת, הייתה מדריכה שמושכת באוזניים, האחת הראש של החניך ברצפה" , "ודווחת על האירועים האלה?" , "כן" , "ומה קרה?" , "כלום, שום דבר, זה לא יעבור למשטרה, .. ההורים שוודאי שלא ידעו כלום, אנחנו לא רוצים יותר מידי לעשות בלגן ואנחנו לא רוצים שההורים יכעסו ולהתחיל לערב גורמים מבחוץ".

מדריך מכה חוסה עם מקללמשרד הרווחה אין מושג מה קורה במעונות: נחום עידו אומר: "אנחנו לא יכולים לדעת כל דבר, אם לא יהיה לי אמון במנהל מעון, אז אנחנו יכולים פשוט לסגור את כל המעונות ויש לנו אמון מתוך זה שאנחנו נמצאים שם … פעם בשבועיים שלשה מפקח מגיע לחצי יום עד יום"

בתמונה רואים רכז מכה במעון השלושה שלנחום עידו יש אמון במנהל. הרכז מכה את החוסה עם מקל מטאטא וצועק לדייר: "קח, תנשוך, תנשוך את זה".

שיטת האמון של משרד הרווחה במנהלי המעונות נכשלה ופוגעת בגופם ובנפשם של החוסים

מדריכים מגבים אחד את השני ומשקרים להורים – ה"שתול" ראה אירועי אלימות והשפלה כלפי חוסים לאורך כל זמן שהותו במעון השלושה. אירועי אלימות גם של הרכז האמור לשמש דוגמא לשאר המדריכים. לכל צוות המעון ברור וידוע כי יש אלימות נגד חוסים. כאשר באה אמא של אחד החוסים להתלונן על מדריכה בשם רינה עונה לה מייד אחד המדריכים: "פה לא מרביצים", מבלי שבדק או בירר, למרות שבירור וידוע כי יש אלימות נדג חוסים במעון.

מנהל המעון מעביר ביקורת תמוהה על המדריך במקום לטפל בדיווחו כנדרש – כאשר בא ה"שתול" ומדווח למנהל המעון על חוסה שהוכה ע"י אחת המדריכות וברצון החוסה להתלונן נגד המדריכה המכה, עונה מנהל המעון באופן תמוה ולא ענייני.
מנהל המעון שואל את המדריך לאחר קבלת הדיווח:"וזה הפריע לך הציק לך (המכות שהוכה החוסה)"
"מאוד, בכללי יש תחושה של חוסר הבנה של הדיירים, תחושה של צעקות שיש הרבה צעקות כלפי הדיירים", ענה המדריך.
המנהל שואל: "אתה רואה שיש פה איזשהו עניין תרבותי גם? .. אתה בא מהמרכז עם תואר ראשון .. לבוש יפה .. זה מישהו שבא עם משקפיים ועם תואר לא יודע מה .. ואתה מביא איזושהי תרבות שונה"
למרות הדווח החמור של ה"שתול" למנהל המעון המחייב דווחה למשטרה ולרווחה, מנהל המעון מתחיל לדבר עם השתול על התרבות שלו לבושו והמשקפיים שלו.

מדריכים מטייחים לתקשורת ומוציאים דיבה על חוסים – כאשר באה אורלי וילנאי ושואלת את המדריך מדוע האמא (שבא להתלונו נגד מדריך מכה) נמצאת פה, ענה לה המדריך: "כי יש איזה חניך שרב עם הבן שלה". כלומר לא רק שסילף את האמת, אלא גם הוציא דיבה על חוסים אחרים.

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג מתייג חוסים מוכים ב'חוסר שקט'שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג מוציא דיבה על חוסים בדרך של תיוג "חוסר שקט" -שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג הסביר את התנהגות המדריכים באלו המילים: על החוסים: "הם רואים אדם עם פיגור שכלי מתנהג בחוסר שקט … ואז מה קורה". על המדריכים: "זה לא בא מרוע. בוז'י כביכול ניסה לאזן את התמונה ולומר כי עבודת המדריכים קשה ולכן הם נכשלים בתגובתם ומכים "מידי פעם" את החוסים. לחוסים בוז'י גרם עוול בל ישוער כשתייג אותם ב"חוסר שקט". בעית אלימות נגד חוסים היא מערכתית בכל רשויות הרווחה ולמעשה בעומד בראשה שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג. משום שרוע יש בכל מערכת, השאלה היא אם העומד בראשה מגנה את הרוע, פועל בשקיפות ובזריזות, ומסלק את הרוע. בוז'י בוחר לשתוק, ולהעליל, הוא חסר שיעור קומה לעמוד מול כוחות פוליטים במשרד הרווחה, ובוחר לשתוק או לטייח. ובכך הוא גוזר על החלשים וחסרי הישע עוול קשה צער ויגון.

זהו מסר ברור לאזרח להתרחק מרשויות הרווחה כי גורלו יהיה כמו החוסים של בוז'י.

קישורים:

אונס, אלימות, ועדת חקירה ממלכתית, מדיניות משרד הרווחה, מעון מקי"ם

משרד הרווחה – מעון מקי"ם – עובדים סוציאליים חטפו ילדים למעונות ה"רווחה" שם חוו במשך שנים התעללויות אלימות ואונס קשים

שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג שותק

אפריל 2010 – משרד הרווחה – מעון מקי"ם – עובדים סוציאליים חטפו ילדים למעונות ה"רווחה" שם חוו במשך שנים התעללויות אלימות ואונס קשים. משרד הרווחה התעלם שתק וטייח. גם בימים אלו שר הרווחה יצחק בוז'י הרצוג שותק. נדרשת הקמת ועדת חקירה ממלכתית, לבדיקת אלימות משרד הרווחה נגד ילדים ומשפחותיהם במהלך השנים ופיצויים.

כרמלה מנשה: "אי אפשר היום לשבת ולרחוץ בניקיון כפיים ולהגיד חלפו שנים. עשרות ילדים היו במוסד (מקי"ם), עשרות ילדים נורמטיביים במוסד למפגרים, חוו התעללויות קשות, חוו אונס, והדברים בדוקים ברורים, חד משמעיים במשך שנים, ילדים נאנסו במוסד הזה ואף אחד לא עשה דבר.
הייתה חקירת משטרה, גם זה נבחן ועלה מן העדויות, הייתה חקירת משטרה, המשטרה טייחה, לא חקרו עד תום, וכך כותבת השופטת, הניירות האלה הגיעו לידנו. הסיפור הזה ראוי שייחקר מחדש למרות שחלפו הרבה שנים.
מדובר בסיפור הזה על עוד ילדה שסיפרה לנו על אונס במשך שנים ע"י חוסים, ע"י מדריכים, גם היום כשהיא מדברת על זה .. היא מדברת כאשמה, כמי שאינה רוצה לדבר על זה. אחיה נאנס במשך שנים, הוא הוכה במשך שנים ע"י המדריך.
העדויות מצמררות, אנחנו מדברים על אלימות, אלימות פיסית, אלימות מילולית, כאילו ישבו שם ילדים והיו קורבן, במשך שנים למדריכים אטומים, למדריכים שהתעללו בהם, ילדה מספרת שבמשך שנים היא שכבה במיטה ורעדה, עם הסמיכה על הראש, ולא ידעה מי ייכנס: חוסה מפגר, או מדריך שאמור לשמור עליה".

האזינו לכתבה המלאה …
.
http://www.viddler.com/player/26f4d4f/
.
קישורים:

אימוץ, אלימות, בגידה, דלתיים סגורות, טובת הילד, טיפול, מוסר כפול, שיקולים זרים

פקידת הסעד "טובת הילד/ חסוי", והמוסר הכפול

עבודתם של פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים כרוכה בהוצאת ילד/חסוי מהמשפחה, כפיית טיפולים פסיכיאטריים, פסיכולוגים יקרים על חשבון האזרח, חקירות, צווי בית משפט נגד האזרח ובני משפחתו, הוצאות כספיות אדירות, עגמת נפש ועוד.. . המניע לכך לטענת פקידי רווחה היא טובת הילד/ חסוי.
.
פקידי הסעד מוציאים דיבה על המשפחה, מתוך דאגה לנזקק לכאורה.
עבודה זאת מלווה בפגישת פקיד הרווחה עם הסביבה הקרובה למשפחה המטופלת, כן ידוע על ילדה שנחקרה רבות בבית ספרה ע"י מנהלת בית הספר בדרך להוצאתה מהבית (ראה/י עדות מצמררת של אמא שבתה הוצאה מהבית ע"י עובדי רווחה). מהאמא של הילדה בכתבה, נמנע אישור עבודה ע"י רופא קופת חולים, בעקבות פגישתו עם פקיד הרווחה.
גם בתסקירים המובאים לבית המשפט ישנם רכילויות ופברוקים, אנשי אקדמיה שקראו תסקיר סעד רשמו כי "לא ברורה כלל מטרתו של המסמך". (ראה/י תסקיר פקידת סעד – תביעה על לשון הרע ופגיעה בפרטיות). תסקירים אלו מוצגים בחיסיון וב"דלתיים סגורות", אם הציבור היה יודע על המתרחש בבתי משפט אלו, סביר שהיה בהלם, ויוצא נגד ההפקרות. (ראה בתי משפט לענייני משפחה ונוער – אי צדק בדלתיים סגורות). ועדת סלונים נבו מצאה ליקויים מהותיים בעבודת פקידי סעד לסדרי דין.
.
פקידי הרווחה פוגעים רבות באזרחים נורמטיביים, הורים טובים ומסורים אשר אירועים בחייהם הביאו אותם למצוקה זמנית, קבועה כלשהי. הפגיעה היא לא רק כלכלית אלא בעיקר נפשית שכן פקיד הרווחה לא פעם משאיר אחריו משפחה מפורקת ובני משפחה חרדים לגורל בן משפחתם שהוצא מהבית שאולי אפילו אינם יכולים לפגוש אותו (ראה משרד הרווחה חוטף ילדים בשם ה"חוק" וה"מקצועיות" – ח"כ מרינה סולודקין). פקידי הרווחה יטענו כי הם פועלים לטובת הילד/חסוי.
.
פקידי הרווחה מפקירים את הנזקק לאחר שהוצא מביתו
מה קורה עם הילד/חסוי לאחר שהוצא מהבית? האם פקיד הסעד מוודא שטוב לו? מתברר שלא. בפנימיית "בני ארזים" לדוגמא צולמו מדריכים צועקים על הילדים, משפילים אותם, ואוחזים בהם בתוקפנות, גם בפנימיית "בית טף" העידו ילדים על אלימות כלפיהם ממדריכים. עדות נוספת מצולמת היא של ילדה בת 12 אשר הוטרדה מינית במשפחת אומנה. הילדה פנתה קודם ללשכת הרווחה אך אלו גנזו את התיק.
דוגמה נוספת הוא סיפורה של תמר ( שם בדוי) אשר מגיל חמש עד תשע, בבית משפחה אומנת מזניחה ומתעללת, נאנסה על ידי הבן הבכור. תמר מספרת על הרווחה: " אני מרגישה שבגדו בי, שאני קורבן של רשויות מנוולות, שאחרי שקרעו אותי מההורים שלי, הן לא היו מספיק אחראיות כדי לבדוק באיזו משפחה הם שמו אותי".
דוגמאות נוספות הם האירועים של הכוויות הקשות של פעוטה במעון יום בנתניה, או פרשת המין בבית ספר יסודי באשדוד . שירותי הרווחה לא ביצעו שום פעילות בירור או מניעה בעניין גם לאחר שנים.
.
כל מקרים אלו ועוד רבים נחשפו לא ע"י משרד הרווחה והם מעידים על התעללות בנערים במוסדות רווחה או בפיקוח משרד הרווחה הלקוי. ישנם ודאי עוד מקרים רבים שלא נחשפו של ילדים רבים שהוצאו מהבית ע"י הרווחה וסובלים.

טיפול בילד בפנימיית בני ארזים
משרד הרווחה פועל בשיטת המוסר הכפול. כלפי המשפחות במצוקה הוא פועל ביד קשה, מפרק והורס משפחות, גורם לכאב וצער להורים ולילדים, מסלף תסקירים על מנת להוציא את הילד מהמשפחה כל זאת תחת הסיסמה "טובת הילד". ואילו אם קורה אירוע כאשר הילד באחריות מוסד ציבורי כלשהו או אחר, התייחסות המשרד היא מעקב מזערי ורשלני.
מתברר שטובת הילד אינה מטרת המשרד. ישנם שיקולים זרים כגון: השלמת מכסות באימוץ בפנימיות, שמירה על תקנים של עובדי המשרד והגדלתם, ועוד.

משרד הרווחה ימשיך ככל יכולתו בשיטות לעיל כל עוד יש חיסיון על פעילותו, ודיוני בתי המשפט לענייני משפחה מתנהלים בדלתיים סגורות. ניתן ע"י חקיקה מתאימה לפרסם את הדיונים תוך שמירת פרטיותם של בעלי הדין.

קישורים: