אברהם שיינפלד, אסתר הרצוג, הוצאת ילדים מהבית, נחום עידו, פשעי משרד הרווחה, רונית צור

רווחה שכולה היסטריה – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

רווחה שכולה היסטריה , פרופ. אסתר הרצוג , 19/2/2006 , nrg

אסתר הרצוג יוצאת נגד רשויות הרווחה, שיצאו במתקפה חסרת רסן נגד שופטים ועיתונאים, שאינם אומרים אמן על כל בקשה להוצאת ילד ממשפחתו

מערכת הרווחה בהיסטריה. בכותרת של קידוש לבנה הודיעה מערכת הרווחה, באמצעות מרב דוד (מעריב, 13.2), כי היא יוצאת בקמפיין נגד בתי המשפט ובפרט נגד שופטים, שאינם מקבלים את חוות הדעת של פקידות הסעד. באתר "מחלקה ראשונה" התפרסם מאמר של דובר משרד הרווחה, נחום עידו ("זה הזמן לאתיקה", 26.1), ובו התקפה שלוחת רסן נגד התקשורת, אמהות ופעילי ציבור, וכן דברי שקר ולשון הרע (הוגשו תלונה למשטרה ותביעת דיבה).

הרקע להתנהלות ההיסטרית של צמרת משרד הרווחה היא כתבת תחקיר של איריס מיזן, שהתפרסמה בתוכניתו של עמנואל רוזן "זה הזמן" בערוץ 10, לפני כשבועיים. בכתבה נחשפה התנהגותו של משרד הרווחה, ובאופן מיוחד התנהלותה של רונית צור, פקידת הסעד הארצית, בסוגיית "תיאוריית הניכור ההורי" של ריצ'רד גארדנר (תיאוריה שעל בסיסה, כך נטען בכתבתה של מיזן, מאיימות פקידות סעד להוציא ילדים מאמהות המבקשות להגן עליהם מפגיעה פיזית ומינית של אבותיהם, והן מואשמות ב"הסתה הורית").

במאמרו מאשים עידו את רוזן במניפולטיביות, בהיעדר "אתיקה והגינות ציבורית ואישית", ואפילו בפשע נגד "מקצוע העיתונות". עידו מאשים את רוזן ואת העיתונות בכלל ב"שפלות ונבזות".

אסור לשופטים לשמוע מה רוצים ילדים

ההשתלחות של עידו בעיתונות די מובנת. לאורך 14 שנות מעורבותי בסוגיה של הוצאת ילדים מבתיהם, ראיתי פעם אחר פעם כיצד מצליחים הדובר והיועצים המשפטיים של משרד הרווחה לחסום כל פרסום, שעלול להתפרש כביקורת על מערכת הרווחה, והכל בשם "טובת הקטין".

מרב דוד פורשת בכתבתה את טענות אנשי הרווחה נגד שופטים "אשמים". תמונותיהם מוצגות, ללא שנזכר אף שם של הפוסלים אותם. אחת הפסולות היא השופטת ניצנה בן-דוד, שביקשה מילדה בת שבע להסביר לה "איפה היא רוצה לחיות – בפנימייה, או עם אמא שלה".

אסור לשופטים לשמוע מה רוצים ילדים. לעומת זאת, אברהם שיינפלד, נשיא בית המשפט לנוער לשעבר, עובד סוציאלי לשעבר, מקובל על ממסד הרווחה. ומה הפלא? הוא סיפק לפקידות הסעד אישור מיוחד להגיש את בקשותיהן לבית המשפט בתל-אביב, כדי לעקוף את השופטת שירלי נווה-דקל מבית המשפט לנוער בראשון-לציון.

היא נאשמת בכך ש"אינה מסוגלת להחליט בתיקים שבהם מדובר במקרה חירום". מדובר בהוצאת ילדים, ללא דיון משפטי וללא מתן הזדמנות להורים להתגונן ולהגן על ילדיהם מהחלטות שרירותיות של פקידות סעד.

אכן, כך ייעשה לפעילים חברתיים (כמו פרופ' סמדר לביא, שמעון תג'ורי וכמוני), לעיתונאים (כמו עמנואל רוזן), לשופטים (כמו נווה-דקל ובן-דוד), אשר מעזים לפעול ולהחליט בדרך שאינה לשביעות רצונה של מערכת הרווחה.

כתבת תחקיר של איריס מיזן, בתוכניתו של עמנואל רוזן "זה הזמן" בערוץ 10. בכתבה נחשפה התנהגותו של משרד הרווחה, ובאופן מיוחד התנהלותה של רונית צור, פקידת הסעד הארצית, בסוגיית "תיאוריית הניכור ההורי"

רווחה שכולה היסטריה , פרופ. אסתר הרצוג , 19/2/2006 , nrg
מודעות פרסומת
אברהם שיינפלד, בית משפט לנוער, התעללות בילדים, כלא אופק, מדיניות משרד הרווחה, פקידת סעד לחוק הנוער

נשיא בתי משפט לנוער הפורש אברהם שיינפלד מודה על פשעי הרווחה – הפקרת והשחתת קטינים בידי מערכת הרווחה ובתי משפט לנוער מתמשכת

אברהם שיינפלד - פשעי הרווחה ובתי משפט לנוער נשכיםהכתבה הפקרת הקטינים נמשכת , הארץ , יולי 2011

שופט הנוער הפורש, אברהם שיינפלד, מתח בסוף השבוע ביקורת קשה על טיפול המדינה בנוער בסיכון. "נאלצתי לשלוח נערים בסיכון לכלא בגלל חוסר מקום במוסדות סגורים", אמר לתומר זרחין ("הארץ", 1.7), והוסיף כי זמני ההמתנה של נערים ונערות למוסדות אבחון וטיפול הם מתכון לאסון חברתי. "החברה", ציין השופט, "מתעלמת מהמקרים הקשים ביותר של בני נוער בסיכון".

שיינפלד חוזר במדויק על אזהרות שהשמיע הוא עצמו לפני כמה שנים, ושעמיתיו אמרו כבר בתחילת שנות ה-90 – אז נראה היה שהמחסור במוסדות טיפוליים לנוער חמור, אך מסתבר שעתה הוא חמור בהרבה. רק 10% מהקטינים בסיכון זוכים לטיפול במסגרת מתאימה, ולכל היתר משמשים הכלא והמחלקות הפסיכיאטריות הסגורות ברירת מחדל.

חנה סלוצקי - מדיניות רווחה מופקרת משחיתה מוסדות שלטון ומשפטמדובר בהפקרה חמורה ששופטי נוער, עובדים סוציאליים, עורכי דין מהסנגוריה הציבורית ולפחות שלושה דו"חות של מבקרי המדינה מתריעים עליה שנים. כלא אופק מספק, אמנם, מסגרת מרשימה של טיפול והקניית כלים להשתלבות בחברה, אך הוא בית סוהר ולא מוסד טיפולי. הוא מיועד לעבריינים שנשפטו בעוון עבירות חמורות ואינו מסוגל, או אמור, לערב ביניהם לבין נערים ונערות הזקוקים לטיפול ולהשגחה. הדבר תקף פי כמה לגבי המחלקות הפסיכיאטריות, וממילא שתי המסגרות האלה כורעות תחת נטל הצפיפות.

בכנס באר שבע לילדים בסיכון 2010 הודה שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, כי "יד ההפרטה בשירותים לקטינים היתה קלה על ההדק". ואכן, צמצום התקציב וההפרטה הגורפת של מוסדות החסות לנוער דווקא בשנים שבהן קלטה המדינה שתי עליות גדולות – מחבר המדינות ומאתיופיה – הביאו לעלייה חדה בשיעור הנוער בסיכון המושלך לכלא, למחלקות הסגורות או לרחוב.

שר הרווחה החדש, משה כחלון, הוכיח את יכולתו לעמוד מול לחצים ולפעול לטובת הציבור בתחום התקשורת. עתה מוטלת עליו משימה קשה וחשובה פי כמה: לדאוג לתיקון העוול המתמשך בטיפול בנוער בסיכון, לטובת הקטינים והחברה כולה.

כששופט הנוער אברהם שיינפלד ניצב מול נערים עבריינים, הוא ידע שצריך למצוא להם מסגרת סגורה שתציב להם גבולת – אך לא היה מקום במוסדות הטיפוליים. "לזרוק אותם לרחוב היה רק מוסיף לנזקים שנגרמים להם ולסביבה, ולכן העדפתי לשלוח אותם לכלא ושיקבלו שיקום לאחר מכן", הוא מודה בראיון לגל"צ

"הייתי כותב לעיתים קרובות החלטות מהבטן במקום מהראש, ושלחתי נערים עבריינים לכלא כי לא היה להם מקום במוסד טיפולי סגור", אומר שופט הנוער אברהם שיינפלד, בעברו נשיא בתי-המשפט לנוער, שפורש כעת לאחר 31 שנות פעילות.

"הייתי במצוקה: כשופט נוער, אני יודע שאפשר וצריך לשקם נערים כדי להוציא אותם ממעגל העבריינות והמצוקה – אבל אני לא יכול לממש זאת", אמר שיינפלד בראיון לתוכניתנו "עושים צהריים" עם יעל דן, "לכן העדפתי לשלוח אותם לכלא, כי להחזיר אותם לרחוב רק יוסיף לנזקים שנגרמים לו ולציבור".

"כאשר נתקלים בנער צעיר שעבר מסכת חיים קשה והגיע למעשה עבריינות, ומגיעות אלייך חוות דעת פסיכולוגיות ופסיכיאטריות שמעידות על כך שאפשר לשקם אותו, אבל אין לך לאן לשלוח אותו – אתה מרגיש חסר אונים", שיתף השופט הפורש, "הנער נכנס לכלא למספר חודשים, ובצאתו הוא מטופל על-ידי הרשות לשיקום האסיר – טיפול שהיה אמור לקבל לפני שנכנס לכלא".

לדברי שיינפלד, "מדובר במתבגרים, וידוע שלפעמים צריך להציב להם גבולות חיצוניים כדי לעזור להם ליצור גבולות פנימיים. בנוסף לגבולות הללו, יש להעניק הליך טיפולי. הכתובת לטענות היא המדינה", הדגיש, "יש אנשי מקצוע נהדרים וחדורי מוטיבציה שיודעים להעניק את הטיפל הזה, אבל אם לא נותנים להם כלים לעשות זאת הם לא יכולים לעשות דבר".

"יש מסגרות לנוער כזה, אבל פשוט אין בהן מספיק מקום", אומרת טלי יוגב מהרשות לחסות הנוער במשרד הרווחה, "אנחנו נכנסים בספטמבר להכפלה של מספר המקומות, ולאחר מכן לשילוש שלהם. אנחנו נערכים עכשיו לתת סוף-סוף את המענה לסיטואציה הזו".

הכתבה הפקרת הקטינים נמשכת , הארץ , יולי 2011

קישורים: