בית כלא נווה תרצה, בית סוהר נווה תרצה, הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, התעללות באסירות נווה תרצה, חדשות, ליקויים בית סוהר נווה תרצה

בית סוהר נווה תרצה: עדות איריס בראון מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה – 01.07.2009

01.07.2009 – איריס בראון מעידה בפני הוועדה לקידום מעמד האישה על מצבן החמור של האסירות והעצירות בבית סוהר נווה תרצה

בית סוהר נווה תרצה – מהוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת מה- 01.07.2009

איריס בראון:

אני מאוד שמחה שיש כאן פסיכיאטר נוכח. כי זה מאוד חשוב לי. אני באה מהתחום הטיפולי. הגעתי לכלא על עבירות מס הכנסה ושפיטתה של השופטת הייתה למען יראו וייראו, שמונה חודשים בכלא. שמו אותי 15 ימים רצופים בתא מיון עם 5 בנות מעשנות. שלוש פעמים איבדתי את נשימתי. אני אישה שלא מעשנת ולא שותה. נחנקתי שלוש פעמים. שלוש פעמים איבדתי נשימה בגלל העשן של הסיגריות. זה כלא. אין שם קוויאר וזה לא הילטון. השופט גזר לך מוות. הוא לא גזר כליאה. תמותי מצידנו. זה היה המסר הבלתי מילולי. החדר היה מזוויע. מיטות קומותיים. אדוני אני אישה בת 54, ילדתי 4 פעמים, 6 הריונות, אני לא שוקלת 30 קילוגרם. כדי לעלות למעלה ויש ספירות, 6 בבוקר, חמש וחצי בבוקר, לעלות לרדת, לעלות לרדת, אני עם המשקל שלי נופלת, אני גם יוצאת נכה. אז ישנתי על רצפה. ועל מזרון של 5 סנטימטר. אחד הסוהרים המקסימים לקח אותי ואמר לי, בואי תיקחי מזרון עבה יותר. בא למחרת מפקד האגף והעיף לי את זה. ואני על הרצפה עם מזרון של 5 סנטימטר. אמרתי לו, למה אתה עושה את זה? הוא אומר לי, כי הבנות האחרות יקנאו. אז אמרתי לו אבל הבנות האחרות על מיטות, אני על הרצפה. זה לא נעים. אני לא יכולה לעלות למעלה. אין מקום. אלה היו התשובות.

הייתי עם נשים מסוממות, רוצחות, אלימות. בזכות הכישורים החברתיים שלי ובזכות זה שאני עוסקת בטיפול שרדתי את זה. ראיתי נשים שכמותי שלא שרדו את זה. נתקלתי עם נשים שכמותי שהן הופכות לנכות. האם הכלא הוא שיקומי או מטרת הכלא להפוך אנשים בריאים לנכים? דברים נפשיים. עידית צ'אצ'ו אינה מסוגלת לחזור לחיים. הבחורה סגורה בתוך חדר. אתם צריכים לראות את המקום. יש לי כאן עדות של הטלוויזיה שהיו איתי. אנשים שראו מה קרה לבחורה הזאת. היא לא ישנה בלילה, אין לה כסף לפסיכולוגים. הבחורה הזאת ראתה דברים נוראים, נזרקה לבידודים, בחורה שלקחה 20 אלף שקל מהבנק והשופט גזר עליה שנה וחצי בכלא. יתומה מהורים, פשוט היא נגמרה שם. שמו אותה, היא יהודייה, בכלל כל הערבוב הזה יהודיות וערביות, חרדיות וערביות. זו לא מסכימה להדליק טלוויזיה. הערבייה רוצה לראות במלחמה אל  ג'זירה. נהרוג אותם. אף אחד לא מבין בכלל מה הולך שם. וזה דברים שהשב"ס כן יכול לשנות. הוא לא יכול לשנות את המבנה המנדטורי. הוא לא יכול לשנות את זה שאנחנו מתות שש בנות בחדר בלי מזגן עם מאוורר אחד. הוא לא יכול לשנות את זה. זה אי אפשר. זה צריך באמת לעשות כאן קול זעקה גדול, אבל הן הולכות הביתה בשלוש, ארבע וזה בסדר.

האוכל. ישנה סוהרת ששמה מורן. הראיתי לה תולעים בתוך האוכל. הראיתי לה, אמרתי לה, את תהיי העדה בבוא הימים, אם יהיה צורך ואני לא יודעת לאן להגיע, היא תראה את זה. דיברתי עם רונית. רונית הקשיבה. הלכה, ראתה במטבח. האוכל היה מזעזע. לדעתי האיש שנמצא שם אין לו שום כישורי בישול, אין לו שום הבנה. בשר, פעם בשבוע שמינית עוף. יש קצין שסופר. כדי שבנות לא ייקחו. ויש קומבינות. אחת אומרת לשנייה, תתני לי ואם לא תתני לי, ואפילו איומים על שמינית עוף. איפה נשמע דבר כזה במדינת יהודים? איפה נשמע? ביזיון. כל האוכל מטוגן. אני אישה בגיל המעבר. כל השומנים האלה קיבלתי כולסטרול כמעט 300 בחודש שהייתי שם. מה זה? משחקים פה בחיי אדם. אני לא מבינה. אני אישה בריאה מה לעשות עם המשקל.

מה שחשוב לי שתדעו שלגברים נותנים בקנטינה לקנות בשר. לגברים יש עגבניות יותר, יש להם ירק יותר. מה שלנשים לא היה. אין ספורט לנשים. אין ספורט. אנחנו נמצאים בסנטוריום שנקרא בניין סביון. מורכב מנשים פסיכיאטריות, במצב נפשי קשה, סכיזופרניות, מאניה דיפרסיה, פרנואידיות, על כדורים. אני גם ראיתי נשים שלא תמיד לקחו את הכדורים. שהיה פחד לישון שם. היינו בחדר, היינו במשמרות, שתי נשים נורמליות עם שתיים לא בסדר. לא לישון. כל אחת שמרה. כי ידענו שמישהי מהן לא לקחה את הכדורים והיא על רצח של בעל שם. אני לא חושבת שזה מה שהתכוון המחוקק. הוא לא התכוון שאני אגמור את חיי שם. הוא אמר לקחת זה,

גם תחזירי, גם תשבי בכלא, אבל הוא לא התכוון שאחרי הכלא אני אהיה נכה נפשית וביטוח לאומי יתחזק אותי. במקרה אני עם כישורים אחרים. אבל תעשו מחקר ותראו מה קרה לנשים עם עבירות צווארון לבן. מה עלה להן? וכן אפשר לעשות מדרג בכלא במצב הקיים. אבל צריך לזה קצת חמלה שכנראה כשעובדים במקצוע הזה זה נעלם. קצת חמלה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

במקום להגיד יותר חמלה תציעי הצעת ייעול.

איריס בראון:

הטיפולית היתה יכולה להיות לעבירות צווארון לבן. הסנטוריום שזה נקרא סביון ששם את סגורה מרגע שאת מגיעה בצהריים שזה סיוט שאי אפשר לתאר, נותנים לך לצאת גם כן באיזה מקום חשוך. בכל הארגון הזה היה אפשר לסדר את זה אחרת. כל חוקי הביטחון שם הם כמו כלא של גברים. אני חושבת שאפשר להקל על נשים. לא כל דבר צריך לאזוק. לא כשהולכים לוועדת שליש צריך לאזוק אותנו. למה? למה הביזיונות האלה?

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s