בית סוהר נווה תרצה, הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, חדשות, ליקויים בית סוהר נווה תרצה, ליקויים מתקני שירות בתי הסוהר, שירות בתי הסוהר

בית סוהר נווה תרצה: עדות אתי אגוזי מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה – 1 ביולי 2009

בתאריך 01.07.2009 התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בעקבות ביקור שערכה לשכת עורכי הדין בכלא נווה תרצה ובמהלך הביקור התגלו תופעות חמורות של הפרת שמירת זכויות אסירות.

בית סוהר נווה תרצה – מהוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת מה- 01.07.2009

להלן עדותה של אתי אגוזי:

אתי אגוזי:

בוקר טוב, לא התכוננתי לדבר. אני נידונתי ל-15 חודשי מאסר על מעילה. באתי לרצות את עונשי בכלא נווה תרצה. הגעתי לכלא ב-16 לאפריל 2007. אני פשוט מתרגשת, אני מתנצלת. וכשנכנסתי לכלא נפלתי לאגף שנקרא אגף טיפוליות גם בעקבות מצב בריאותי. אני הייתי אחרי  ניתוח של החלפה של מפרק הירך. הגעתי. אף אחד לא קיבל אותי, אף אחד לא אמר לי, אף אחד  לא הסתכל עלי. נזרקתי לחדר עם עוד 6 בנות. כמובן שפינו לי מיטה למטה בקומה תחתונה מפני שלא יכולתי לטפס על סולם. וזהו. התחילו ימיי, השירות הצבאי שלי אני קוראת לזה, בנווה  תרצה. אני מלכתחילה לפני שנכנסתי לכלא החלטתי שכשאני אגיע לכלא למקום אחר. ואולי זה יהיה התיקון שלי. זה העונש. קיבלתי את העונש. הגיע לי העונש. אני צריכה לתת את ה-7   חודשים, להיות ילדה טובה ולצאת הביתה. אבל לא תיארתי לעצמי את מה שעברתי בכלא. מעבר לזה שכשהגעתי אף אחד, אבל אף אחד, חוץ מזה שהיתה לי ועדת מיון שאני צריכה ללכת לחינוך כי בקרטונאז' אני לא יכולה לעבוד. גם לא נידונתי למאסר לעבודות פרך. הגעתי לחינוך. לא קיבל אותי לא מנהל אגף. במיון, יום למחרת על הבוקר קיבלה אותי סגנית מנהל הכלא בלי שאף אחד הסביר לי מה מותר לי, מה אסור לי, מה אני צריכה לעשות, איפה אני בכלל, מה קורה.

היו"ר ציפי חוטובלי:

תדברי על התנאים הפיזיים.

אתי אגוזי:

על התנאים הפיזיים. מאחר ואנחנו היינו באגף הטיפוליות שהוא נחשב לאגף טוב. יש שם שני חדרים של בנות שהן בגמילה ושני חדרים של בנות נפלטות מכל יתר האגפים שכאילו בתנאים יותר טובים. לא מעט היינו  7 בנות במקום 6 בנות כשאחת ישנה על הרצפה וכשאני בלילה צריכה לעשות פיפי ואני מדדה על קביים גם אני לא מצליחה להגיע לשירותים. מבחינת האוכל. האוכל היה מגיע בעגלה מחוממת.

ניסים  זאב:

לא היה מזרון כשהיא ישנה על הרצפה?

אתי אגוזי:

היה מזרון על הרצפה כן.

ניסים זאב:

מזרון אחד ו-6 מיטות רגילות?

אתי אגוזי:

מזרון אחד על רצפה ואני שכבתי על מזרון של 3 סנטימטר ואם ביקשתי מזרון אחר בגלל שהיה קשה לי או ביקשתי כרית, אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל אחרי ניתוח של מפרק הירך כדי להסתובב ולשים את הרגל אני צריכה שהיא תהיה מוגבהת, לא אישרו לי להכניס כרית. האוכל הגיע בעגלת חימום. כשכבר הגיע לטיפולית הוא נזרק על הבטון בגסטרונומים מוכספים. דרך אגב החדר שלנו היה מטר וחצי על 2 מטר פלוס מינוס. שתבינו, אין הרבה מקום לזוז. ונזרק על הרצפה והועבר מהרצפה עם מיליון חתולים וג'וקים לתוך המטבח. מתחילה חלוקה. אני באה ממקום של אוכל. אני עושה אוכל. אתם יודעים שהפעם הראשונה שבכיתי בכלא זה היה בגלל האוכל. ואני גם עכשיו אבכה ואני לא מתביישת. מי שהוא יוצא קיבוץ יודע שפעם בקיבוצים היו עושים קציצות תינוקות. אתם יודעים מה זה קציצות תינוקות? כאלה. אפילו לא 30 גרם. זה מה שקיבלנו. אם זה היה קציצת דג של 30 גרם או קציצה של בשר. אוכל מלא שמן. והצורה שבה מגישים אותו. אמרתי והזכרתי, זו היתה בושה. אין מקום לאכול. הן יושבות מתחת גג של אזבסט בחוץ לאכול בוקר, צהריים וערב, או שהיית צריך לאכול בחדר. אין חדר אוכל. לנו לפחות בטיפולית לא היה חדר אוכל. כשפנינו לבקש לאכול, היה שמה חדר ששם עשו את הפגישות של הבנות של הטיפוליות פנינו לאכול שם בחורף, לא ניתן לנו. היינו צריכות לשבת בחוץ ולאכול מתחת לגשם.

אני באתי ממקום אחר. אני פניתי לא פעם ולא פעמיים ואמרתי שלמרות המגבלות שלי אני מוכנה להיכנס למטבח ולעזור. אני מוכנה, באמת באתי ממקום של לתת. וספגתי, אתם יודעים שחודש לפני השחרור שלי סגנית מנהל הכלא באה ואמרה לי, את יודעת את היית אסירה בעייתית. צחקתי. אמרתי לה, למה הייתי אסירה בעייתית?  אז היא אומרת לי, כי דיברת הרבה. אמרתי לה, את יודעת מה, איך תזכרי אותי אם אני לא אהיה אסירה בעייתית ובזה נגמר הסיפור.

במטבח היתה מכונת כביסה שלא פעם ולא פעמיים התקלקלה. על מנת לתת לנו שירותי כביסה שבעצם בכל האגפים נהנו מהם היינו צריכים לתאם מראש מאחר ומכונת הכביסה היתה לא פעם תפוסה לא תמיד עשו לנו את הכביסה. היינו נאלצות לחכות כמה ימים עד שיחזירו לנו את הכביסה.

אני קראתי את הדוח. אני חושבת שהדברים מה שהכי הרגיזו אותי זה שאני יודעת ביודעין ולא מעט שהחדר אוכל של השב"ס בנווה תרצה אכל אוכל אחר. הם קיבלו אוכל אחר. האסירות קיבלו אוכל אחר והעובדים קיבלו אוכל אחר. ואני זוכרת פעם אחת במסיבה אנחנו קיבלנו שאריות וזה היה חגיגה. שאריות מהמסיבה שכל מה שנשאר מהמסיבה שלהם אנחנו קיבלנו.

והקטע שמאוד הפריע לי גם בתנאים הפיזיים זה שהיה מסיבת פורים. סגרו אותנו באגפים כדי שעובדי השב"ס יחגגו בחינוך. אנחנו היינו סגורות באגפים עד שלא כעסתי וצעקתי ואמרתי שלאכול ארוחת בוקר מותר לי כי בחדר אין כלום.

חוויתי את הקטע של בדיקת סמים אבל קטן עלי הקטעים האלה. באמת יותר הפריעו לי הקטעים שעליהם אני מדברת עכשיו וכשכבר באתי לרופאה, ובאמת מהמון בחינות אני רוצה גם לציין אני קיבלתי פיזיותרפיה. אני בכלל הגעתי עם עורך דין צמוד כך שהיחס אלי היה גם אחרת קצת. אני יצאתי כעבור 3 חודשים יום לחופש. אין. כמו שצריך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s