אקים אפוטרופסות, ביזיון בית המשפט, חדשות, יוסי נקר, יזהר דמארי, תאגידי אפוטרופסות

אקים אפוטרופסות אינו מעביר כספי חסויה לאפוטרופוסית שמונתה ע"י בית המשפט

אקים אפוטרופסות אינו מעביר כספי חסויה לאפוטרופוסית שמונתה ע"י בית המשפט

מאי 2017 – אקים אפוטרופסות החליט שאינו מכבד צו בית משפט ואינו מעביר כספי החסויה לאפוטרופוסית החדשה שמינה בית המשפט. להלן מכתב ששלח עו"ד יוסי נקר לעובד הסוציאלי יזהר דמארי מנכ"ל אקים אפוטרופסות. הלקוחה פנתה לבנק עם צו בית המשפט וזה העביר מידית כספי החסויה לאפוטרופוסית החדשה שמונתה ע"י בית המשפט.

מתוך סטטוס פייסבוק עו"ד יוסי נקר

באקי"ם לאפוטרופסות חושבים שכספי חסויים זה הכסף הפרטי שלהם. מסרבים להעביר את הכסף לאפוטרופסית החדשה במקום אקים, לאחר שבית המשפט דחה את התנגדות אקים לאפוטרופסית החדשה. רצו להמשיך לא לעשות הרבה לטובת החסויה.

מתוך מכתב שכתבתי הבוקר
לכבוד

מר יזהר דמארי
אקי"ים אפוטרופסות
תל אביב באמצעות פקס 03-6445066

א.נ.

הנדון: כספי החסויה XXXXX ת.ז. 0000000

1. שולחתי, ____, היא האופטרופוס החוקי על החסויה החל מיום 8.5.17.

2. שולחתי פנתה אליך טלפונית כדי לבצע העברה מסודרת של החשבונות של החסויה וכדי לקבל מידע על מקורות ההכנסה של החסויה וכל הקשור למצבה הכלכלי כנדרש.

3. משום מה, סירבת לפגישה והודעת לה שתעביר לה העתק של דו"ח הסיכום שתכין, מתישהו בעתיד, לאופוטרופוס הכללי.

4. כמו כן הודעת לשולחתי כי הנך מתכוון להשאיר אצלך את כל כספה של החסויה להבטחת תביעה שהנך עומד להגיש עבור כסף המגיע לך כביכול מתוך כספה של החסויה.

5. הנני להודיעך כי התנהלותך הינה בלתי חוקית בעליל. אין לך שום זכות להחזיק בכסף שאינו שלך.

6. אם בית משפט יורה לשלם לך כסף כלשהו, הרי שתקבל את זה בצורה מסודרת, אין שום סיבה להחזיק את כל כספה של החסויה, שאותם ודאי לא תקבל בשום מקרה, כדמי ערובה לתביעה הזויה כזו או אחרת.

7. על כן הנך נדרש, מיד עם קבלת הודעה זו, להעביר את כל כספי החסויה לחשבון הבנק שלה שמספרו _____ בבנק מזרחי טפחות סניף ___.

8. לא יעלה על הדעת כי גוף שממונה לנהל כספי חסרי ישע, בהיותו כביכול בעל מוניטין לדאגה לסובלים מפיגור שכלי, יתנהל בכוחניות כזו.

בברכה,

יוסי נקר, עו"ד

מאי 2017 - סטטוס פייסבוק יוסי נקר - אקים אפוטרופסות אינו מעביר כספי חסויה לאפוטרופוסית שמונתה ע"י בית המשפט
מאי 2017 – סטטוס פייסבוק יוסי נקר – אקים אפוטרופסות אינו מעביר כספי חסויה לאפוטרופוסית שמונתה ע"י בית המשפט

יזהר דמארי מנכ"ל אקים לאפוטרופסות מבזה החלטת בית משפט – מתוך התכנית סדר יום ברשת ב עם ענת דוידוב

 

חדשות, אימוץ, השירות למען הילד, חטיפת תינוק לאימוץ, נעמה לנסקי, אימוץ סגור, משפחה מאמצת, הונאות השירות למען הילד

השקט שנשאר – סיפור מחטף אימוץ ללא ידיעת האב

השקט שנשאר , נעמה לנסקי , 18.05.2017 , ישראל היום

כשאהרון ואיריס אימצו את ע' בן החודש, אחרי 18 שנים של ניסיונות להרות והמתנה לאימוץ, לא היה גבול לאושרם • אבל אז האב הביולוגי דרש לגדלו וחייהם הפכו לרכבת הרים שבסופה קבע בית המשפט העליון כי הילד יוחזר לאביו • לפני שבועיים נפרדו מע' הקטן, והבית שוב ריק

איור: רות גוילי
איור: רות גוילי

בחודש שעבר בא אל סופו אחד המאבקים העצובים והכואבים ביותר שהובאו להכרעתו של בית המשפט העליון. מאבק שעליו העיד השופט הוותיק אליקים רובינשטיין בפסק דינו כי "לא היה כמותו שהדיר שינה מעיניי", ובו "אין הכרעה טובה. יש הכרעה שהיא בגדר 'הקטנה שבשתי רעות'".

מהצד האחד – בחור צעיר בן 19, שנדהם לגלות לפני שנה שנולד לו ילד ושהוא נמסר לאימוץ ללא ידיעתו על ידי האם הביולוגית, חברתו לשעבר. מהצד האחר – זוג נשוי וחשוך ילדים, שאימץ את הילד כדין, לאחר 18 שנים של ניסיונות כושלים להרות והמתנה של תשע שנים לאימוץ. ובתווך, מערכת רווחה שכשלה בניהול התקין של הליך האימוץ. ובעיקר תינוק אחד, יפה תואר ומתוק, שניצב בלב המאבק וזכה לכינוי "תינוק המריבה".

לפני שבועיים, בתום מאבק משפטי רב־תהפוכות, הועבר התינוק באופן סופי לחזקתו של אביו הביולוגי, שלא פגש אותו מעולם. מאחור נותרו שבורי לב הוריו המאמצים, שגידלו אותו מגיל חודש, ומתראיינים כאן לראשונה.

"נקלענו לסיטואציה נוראית ואכזרית, ואנחנו משלמים מחיר כבד על לא עוול בכפנו", אומר האב המאמץ, אהרון (43). "האובדן שאני חש הוא של שכוֹל. ככה אני מרגיש. סמכנו על משרד הרווחה ועל בית המשפט שאישרו את הליך האימוץ, עמדנו בכל מה שביקשו מאיתנו, עטפנו את הילד באהבה ובחום וגידלנו אותו למופת. ולמרות זאת, הנה אנחנו יושבים כאן איתך, והילד איננו".
אני מבקרת את אהרון ואיריס (שמותיהם של ההורים בכתבה בדויים, מכוח החוק) בביתם שלושה ימים לאחר שהתינוק, ע', נלקח מהם. בפגישותינו הקודמות הוא היה איתנו, מילא את הבית בהמולת חיים. צעצועים היו פזורים בכל עבר, והתקשינו להשלים משפט בלי שאחד מאיתנו יידרש לשמור שע' לא ימעד במהלך מסעותיו האינסופיים ברחבי הסלון.
עכשיו הבית שקט מאוד. שקט מדי. הצעצועים נארזו בשקיות גדולות ואוחסנו בארון. כך גם העגלה, הנדנדה וכיסא האוכל. את מיטת התינוק ואת הבימבה של מיקי מאוס, כמו גם המוצצים, החיתולים ושני סמרטוטי בד שהפעוט מיעט להניח מידיו, מסרו לאב הביולוגי. "אולי ככה יהיה לע' קל יותר", אומרת איריס (44) בעצב.

הם אנשים שקטים מאוד, מופנמים. לאורך כל הדרך שמרו על שתיקה, נמנעים מהצתת מלחמה פומבית בינם לבין משפחתו הביולוגית של התינוק. התנהלות הכוללת מאבקים ובתי משפט זרה להם.

בפברואר 2016 התבשרו בשיחת טלפון קצרה שהם עומדים לקבל תינוק לאימוץ. "אני חושבת שזאת היתה השיחה הכי משמחת שאי פעם היתה לי בחיים", מספרת איריס. "העובדת הסוציאלית אמרה לי: 'יש תינוק', ואני התפוצצתי מאושר.

"הנחנו שתורנו לקבל תינוק מתקרב, כי כמה שבועות לפני השיחה סיימנו את קורס ההכנה שעוברים הורים שמיועדים לאמץ. קורס של שמונה מפגשים, מטעם משרד הרווחה. שעתיים, פעם בשבוע, עם זוגות נוספים כמונו, שבו מלמדים איך לגדל את הילד, מה הפרוצדורה בקבלה שלו, איך מתנהל ההליך.

"חיכיתי שאהרון יחזור הביתה מהעבודה כדי לבשר לו את הבשורה בארבע עיניים ולא בטלפון. והוא התרגש עד דמעות. למחרת נפגשנו עם העובדת הסוציאלית בשירות למען הילד, והיא סיפרה לנו את סיפור הרקע והראתה לנו תמונות של ע', שהיה בן שלושה שבועות.

"היא אמרה שהאמא צעירה מאוד, לפני שירות בצה"ל, וחתמה מרצונה על הסכמה לאימוץ. ציינו בפנינו שהיא לא סיפרה לאבא על התינוק, וגם לא הסכימה בשום פנים ואופן למסור את זהותו לגורמי הרווחה. רק במאמץ רב הם הצליחו לשכנע אותה לרשום את הפרטים שלו במעטפה סגורה, שאסור לפתוח בשום אופן, רק אם חלילה יהיה מצב חירום, כמו מצב רפואי, או צורך בתרומה. את המעטפה הילד בלבד יוכל לפתוח בגיל 18.

"העובדת הסוציאלית אמרה לנו שלמרות שהאבא לא יודע, המדינה החליטה שהתינוק הוא בר אימוץ ואין סיבה לדאגה. היא נתנה לנו זמן קצר להתייעץ בינינו, אבל מבחינתנו לא היה שום ספק. הסתכלנו בתמונות וראינו את הבן שלנו".

שרית גילתה שהיא בהריון בסוף החודש השביעי, כשהיא בת 18. פחות משנה לפני כן נפטר אביה ממחלה. היא היתה בנתק מוחלט מיואב, אביו של התינוק. גם אביו נפטר באותה תקופה, והאבל שחוו השניים היה אחד הגורמים לפרידתם, לאחר פחות משנה של זוגיות.

אמה של שרית היתה זאת שחשדה שבתה בהריון, לאחר שהבחינה בשינויים במבנה גופה. מיד עם גילוי ההריון פנתה שרית לבצע הפלה, אך כשהבינה שהדבר לא אפשרי בשלב מתקדם כל כך, ביקשה למסור את התינוק לאימוץ.

"היא היתה מבולבלת ובהלם, והרגישה שאין לה אופציות למעט לידה ומסירת התינוק", סיפרה חברה קרובה בראיון ל"שישבת" לפני כחצי שנה. "היא באה ממשפחה שמרנית ונטולת אמצעים, היתה לפני גיוס לצה"ל ואיבדה את אבא שלה, שהיה המממן העיקרי של המשפחה. היא הרגישה שלהפוך לאם בלי להיות נשואה, בגילה הצעיר, זה לא דבר שהיה מתקבל בקלות ובטבעיות.

"גורמי הרווחה לא הסבירו לה מספיק על התהליך של מסירת הילד לאימוץ ולא ניסו לפרוס בפניה אפשרויות אחרות, פחות קיצוניות, כמו אומנה. שרית לא היתה מוכנה להגיד מי האבא, כי הם לא היו בקשר הרבה זמן, והיא לא היתה בטוחה איך יקבל את הבשורה. היא ידעה שהוא קיבל קשה את מות אביו ולא רצתה להוסיף על הקושי שלו".

יום לאחר שנולד, חתמה שרית על הסכמתה לאימוץ בנה. "היא סיפרה לי שכאשר ישבה מול עורכת הדין וחתמה, לא הפסיקה לבכות", אומרת חברתה. בהמלצת העובדות הסוציאליות עזבה שרית את בית החולים, כדי שלא להיקשר לילד באופן שיקשה את הפרידה. בגיל חמישה ימים הועבר ע' למעון לתינוקות במרכז הארץ. שרית, שביקשה להיפרד ממנו, הורשתה לבקרו במעון למשך שעה.

"שלושה ימים אחרי הפגישה שלנו עם העובדת הסוציאלית נסענו למעון כדי לפגוש את ע'", נזכרת איריס בחיוך עצוב. "לקראת ההגעה שלנו העירו אותו מהשינה. מסכן קטן. הוא היה ישנוני ולא הבין מה רוצים ממנו. היינו איתו שעה, ואז התבקשנו לעזוב.

"למחרת הגענו שוב, לזמן ארוך יותר. החלפתי לו חיתול, האכלנו אותו בבקבוק ויצאנו איתו לטיול בחוץ, עם העגלה. אהרון אמר לי בצחוק, 'בואי ניקח אותו כבר עכשיו'. כל כך שמחנו ונהנינו, שהיו צריכים לצלצל אלינו כדי להזכיר לנו שהגיע הזמן להחזיר אותו.

"בביקור הבא איפשרו לנו לקחת אותו איתנו הביתה. המשפחה שלי אמרה לי, 'חכי קצת, קחי זמן להתארגן. לקנות עריסה, עגלה, סלקל'. ואני אמרתי לכולם, 'אני לא מחכה יום אחד מיותר. אני לא משאירה אותו נטוש לבדו במעון, כשהוא יכול להיות איתנו בבית'.

"שבוע אחרי ההודעה הראשונה, לקחנו אותו. נסענו איתו לבד, רק הוא ואנחנו. נסיעה מאוד מרגשת.

"הדבר הראשון שעשינו איתו היה טיול בשכונה. כל מי שעבר לידנו הציץ בעגלה, שאל שאלות. הלכנו איתו לגינת המשחקים ליד הבית, שעד אז היתה מקום שלא העזתי לעבור לידו, כי תמיד הוא מלא באימהות וילדים.

"סוף־סוף גם לי היה תינוק בעגלה, כמו לכל הנשים בגילי. חיכיתי לזה בכיליון עיניים. כל החיים חלמתי להיות אמא, מאז ומעולם. ממש ככה. כשהייתי נערה טיפלתי בתינוקות ובילדים קטנים. היה ברור לי תמיד שזה מה שאני רוצה, שיהיו לי ילדים.

"אחרי הטיול הגיעה האמבטיה הראשונה. הוא כל כך נהנה, לא רצה לצאת מהמים".

אהרון: "מיד למדתי איך לרחוץ אותו, להחליף לו חיתול, להאכיל אותו. לא הייתי מוכן לוותר על אף תפקיד. ולא היה אכפת לנו שהוא ער בלילות וישן בימים והופך לנו את הבית ואת החיים. זאת היתה אהבה ממבט ראשון, ושמחנו על כל רגע איתו. חלמנו שנים על הרגעים האלה.

"בהמשך באה עובדת סוציאלית למספר ביקורים, לראות איך אנחנו מסתדרים, וזהו. התחלנו את החיים שלנו יחד, כמשפחה".

"בימים האחרונים שלנו עם ע', הוא לא היה שקט. הוא הרגיש שמשהו משתנה". צילום המחשה // צילום: GettyImages
"בימים האחרונים שלנו עם ע', הוא לא היה שקט. הוא הרגיש שמשהו משתנה". צילום המחשה // צילום: GettyImages

אהרון ואיריס הכירו אחרי השירות הצבאי ונישאו לפני כ־20 שנה. זמן קצר לאחר מכן החלו בניסיונות להביא ילד, ללא הצלחה. "בשלב מסוים התחלנו לעבור הרבה טיפולים מסוגים שונים, שלא הצליחו, והיו מאוד קשים, פיזית ונפשית", מספרת איריס. "עשינו כל מה שאפשר. כשהבנו שאין סיכוי, פנינו לאימוץ.

"עברנו מבדקים שונים בשירות למען הילד, שיחות עם פסיכולוגית ועם עובדת סוציאלית, בדיקות רפואיות. ואז חיכינו. חיכינו הרבה מאוד זמן, זה היה לא פשוט. רוב השנים היינו חברים בכמה קבוצות תמיכה, עם זוגות כמונו, שלא מצליחים להביא ילדים. נפגשים לשיחות תמיכה ועידוד, כדי לשמור על התקווה, שהרבה פעמים את כמעט מאבדת אותה. וגם אירועים ופעילויות שממלאים את החיים בתוכן ועוזרים להתמודד עם המצב שלנו.

"כאישה בלי ילד את מרגישה חסרת חשיבות. יש בך פגם וחסר, ששום דבר בעולם לא יכול למלא, ועצב שאין לו סוף. כשראיתי במקום העבודה שלי אימהות עם עגלת תינוק, הייתי מיד פורצת בבכי ובורחת. לא הייתי מסוגלת לראות עגלה של תינוק, שלא לדבר על תינוקות.

"הדירות שבהן גרנו לאורך השנים היו איכשהו סמוכות לגני ילדים או לגני שעשועים. הייתי רואה מהחלון ילדים קטנים, והבטן היתה מתהפכת לי. מתרחקת מהחלון וממשיכה לשמוע את הקולות שלהם. צחוק, בכי, משחק. קולות מתוקים, שחלמתי שימלאו לנו את הבית".
"את המחסור בילד מרגישים כל הזמן", מוסיף אהרון. "בערב שבת, כשאנחנו לבד בין ארבעה קירות. בבקרים, כשרואים אבות ואימהות מביאים ילדים לגן או לבית הספר. בחגים, בבית כנסת, בגינה הציבורית. כל הזמן המציאות הזאת מול העיניים שלך. לכולם יש ילדים ורק לך לא. ואתה שואל, למה? למה להם יש ילדים ולנו אין? למה לנו זה לא קורה?"

כשקיבלו את ע', הם שינו אות אחת בשם שהעניקה לו אמו, שם שדומה מאוד הן לשמה והן לשמו של האב הביולוגי. העובדת הסוציאלית העבירה להם דיסק המתעד את ברית המילה שעבר בבית החולים ושקית בגדים, שהאם הצעירה השאירה עבורו. איריס ואהרון הלבישו את ע' בבגדים האלה כמה שיותר, מתוך הבנה שזה רצונה של האם.

כשנפגשנו לראשונה ע' לבש מכנסיים מאמו הביולוגית. "רוב הגרביים כבר קטנים עליו, וגם החולצה התואמת", אמרה לי איריס. "את הכובע הוא לא מסכים לחבוש, כי הוא לא אוהב כובעים".

"בבת אחת החיים שלנו הפכו מוארים", אומר אהרון. "ויהי אור. ממש ככה. איריס היתה בחופשת לידה, ואני הייתי איתה ועם ע' בכל דקה פנויה. רק אנחנו טיפלנו בו. לא מטפלות ולא בייביסיטר".

אמו של אהרון, שושנה, מספרת שיום לאחר שע' נמסר לידיהם, "היתה אליהם עלייה לרגל. יום שישי בצהריים, כל החברים וכל המשפחה מרחבי הארץ מילאו את הבית, שמחו בשמחתם והרעיפו עליהם מתנות. אמא של איריס, שנפטרה כמה חודשים לאחר מכן, היתה כל כך מאושרת. סוף־סוף היא זכתה לראות אותה עם תינוק, אחרי כל כך הרבה שנים של ניסיונות ואכזבות.

"הסתכלתי על איריס וראיתי אישה אחרת, שמחה ומאושרת. שנים היא לא חייכה כמו אחרי שהם קיבלו את ע'. שניהם היו כבויים כל השנים. כולם סביבם הביאו ילדים, ורק להם אין. כל השכונה שלהם מלאה במשפחות. לכולם בבניין יש תינוקות וילדים, ורק להם לא. הם היו אחרים, בולטים בשונות שלהם".

איריס ניגשת אל כוננית הספרים ושולפת ממנה אלבום תמונות עבה, שעל כריכתו מתנוסס הכיתוב "אלבום אימוץ אל הלב, תרתי משמע. התינוק הכי מתוק ומקסים שנברא". כל אחת מהתמונות בפנים מלוּוה בהסבר. "אבא ואמא לוקחים את ע' מבית התינוקות", "ע' ואבא'לה יחד בבית, לילה ראשון", "אמא קונה חליפה ראשונה לע'", "המתוק מדבר עם בומבה בומבה" (בובת פרווה רכה).

אהרון מספר שהסייג היחיד שצוין בפניהם לקראת האימוץ הוא שבתוך 60 יום, לאמא הביולוגית מותר לחזור בה. "העובדות הסוציאליות הבהירו לנו שגם כשהאמא לא חושפת את פרטי האבא, החוק מאפשר למסור תינוק לאימוץ, ושבמקרה הזה ניתן לכך גם אישור של בית המשפט. לא קיבלנו שום מסר שמשהו יכול להשתבש ושנמצא את עצמנו במצב איום שכזה.

"ובכל זאת, אני לא הייתי שקט מהרגע הראשון. היתה לי תחושה שמשהו לא תקין, הדברים לא הסתדרו לי בראש. אמרתי לעובדות הסוציאליות שצריך לבדוק מי האבא. שיעשו מאמץ לאתר אותו. לא נראה לי סביר שתינוק יימסר לאימוץ בלי שהאבא הביולוגי שלו מיודע, מאשר וחותם על הסכמה".

איריס: "60 הימים חלפו, והכל היה נהדר ושמח. אחרי כמעט ארבעה חודשים מיום האימוץ קיבלתי פתאום שיחת טלפון מהעובדת הסוציאלית של הרווחה. היא אמרה שהתעוררה בעיה וזימנה אותנו להגיע בהקדם למשרדים שלהם. שם הסבירו לנו שהאבא מבקש את הבן שלו בחזרה.

"הרגשתי שברווחה מאוד מופתעים מההתפתחות הזאת. הרבה מקרי אימוץ הם כאלה שבהם האב לא ידוע, או שהאמא לא מוכנה למסור את זהותו. נאמר לנו שמצב כמו זה שנוצר איתנו הוא נדיר מאוד. רוב האבות לא מגלים שיש להם ילד, ואלה שכן מגלים, לא מעוניינים בגידול שלו".

אהרון: "ברגע שאמרו שיש בעיה, ועוד לפני שנפגשו איתנו, היה ברור לי שהאבא גילה שיש לו בן ורוצה אותו. ממש היה ברור לי. מה שחששתי ממנו קרה. אני מצטער שלא התעקשתי מולם יותר קודם, שיבררו בכל דרך מי האבא. נתנו לנו תחושה שאין מה לדאוג, ושאחרי כל כך הרבה שנים של המתנה כדאי לנו להסכים לאימוץ בלי לשאול יותר מדי שאלות, כי אם לא ניקח, הרבה זוגות אחרים שמחכים בתור ישמחו להתחלף איתנו".

איריס: "אני, בניגוד לאהרון, פחות דאגתי. חוץ מזה שהרגיעו אותנו. לא גרמו לנו לחשוב שעלולה להתעורר בעיה, והתהליך קיבל כל אישור אפשרי, מכל הגורמים. ומעל לכל, כל כך רציתי תינוק, שהראש והלב שלי לא היו עסוקים בדברים האלה".

הלן, אחותו הגדולה של האב הביולוגי יואב, היא שגילתה את דבר לידתו של התינוק. "קיבלתי הודעה מחבר של אחי, שבה נכתב ששרית ילדה ילד, שהוא של יואב, ושאמא של שרית מגדלת אותו", סיפרה לי הלן בראיון לפני כחצי שנה. "מיד התחלתי לברר אם זה נכון. נכנסתי לפייסבוק של שרית, ולא מצאתי שום ראיה לכך. צילצלתי אליה, דיברנו קצת, וברגע שהעליתי את הנושא, היא סיפרה לי הכל. לא ניסתה להסתיר כלום.

"לא האמנתי למילים שאני שומעת. הרגשתי שהשמיים נופלים עלי. התדהמה שלי מהסיפור היתה כל כך גדולה, שרציתי לראות בעיניים שלי שאין תינוק, שהוא נמסר לאימוץ.

"למחרת כבר הייתי אצלה בבית, עם שתיים מהאחיות שלי. שרית לא היתה בבית (באותה עת כבר שירתה בצה"ל; נ"ל), ואמא שלה צילצלה אליה. הבנו מהן, וגם ראינו במו עינינו, שהתינוק איננו. זאת היתה פגישה מאוד אמוציונלית, מאוד קשה. כולנו בכינו, המון. השבר וההלם היו עצומים, בלתי נתפסים".

 

"התרופה הכי טובה למצב שלנו היא שנאמץ בהקדם האפשרי". // צילום המחשה: GettyImages
"התרופה הכי טובה למצב שלנו היא שנאמץ בהקדם האפשרי". // צילום המחשה: GettyImages

בנות המשפחה החלו לברר את זכויותיו של יואב, בלי ליידע אותו. הן הבינו שבחלוף 60 יום מההכרזה על התינוק בתור בר אימוץ, ההורים הביולוגיים לא יכולים לחזור בהם. אבל מאחר שיואב לא ידע דבר על ההריון ועל הלידה, נמצא הפתח שאיפשר את היציאה למאבק על ביטול האימוץ.

"אחרי כמה ימים ישבנו איתו בבית, אני ואמא שלי", סיפרה הלן. "הראיתי לו תמונה של התינוק ושאלתי אותו, 'אתה יודע מי זה?' הוא הסתכל ושאל, 'אני?' חייכתי אליו, כי באמת שהתינוק דומה לו, למעט העיניים, שמאוד דומות לעיניים של שרית. אמרתי לו, 'כמעט. היית קרוב'. ואז סיפרתי לו הכל.

"התגובה הראשונה שלו היתה, 'איפה הילד? אני יכול לראות אותו?' סיפרנו לו כל מה שגילינו, והוא החליט שהוא רוצה את הילד. ולא סתם: הוא רוצה לגדל אותו ביחד עם שרית".
שרית ויואב שבו להיות בקשר, ושרית עברה להתגורר בבית משפחתו של יואב. במקביל, החלה המשפחה לפעול לביטול האימוץ ופנתה לעורך דין. בתוך עשרה ימים הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לבטל את האימוץ.

ב־9 באוקטובר 2016 פסקה שופטת בית המשפט לענייני משפחה, עפרה גיא, כי התינוק יועבר לידי הוריו הביולוגיים. זאת, בשל כשלים בהתנהלות גורמי משרד הרווחה שטיפלו בהליך האימוץ, ובעיקר היעדר ניסיונות ממשיים לאתר את אבי התינוק ואי מתן הסברים מספקים לאם על זכויותיו של האב ועל ההשלכות של אי ידיעתו, שעלולות להביא לביטול האימוץ.

השופטת גיא, שהיתה זו שאישרה את הליך האימוץ בראשיתו, ציינה הפעם כי גורמי הרווחה הזדרזו מדי להוציא את הליך האימוץ לפועל. "בשים לב לכך שהרשויות לא עמדו בכל התנאים המקדמיים, לרבות משך הזמן שלא איפשר כלל את איתור האב, אני קובעת שמדובר בפגם היורד לשורשו של ההליך, ויש בו כדי להצדיק את ביטולו", כתבה בהחלטתה.

"זה היה מיד אחרי יום כיפור", משחזרת איריס. "העובדת הסוציאלית התקשרה אלי וביקשה לבוא אלינו הביתה ולדבר איתנו. אני הייתי בעבודה, נכנסתי לבהלה גדולה והתחלתי לבכות. שאלתי אותה, 'את באה לקחת לנו אותו?'

"יצאתי מיד מהעבודה וחיכיתי לה ולאהרון בבית. כשהיא הגיעה, היא הסבירה לנו את משמעות ההחלטה ואמרה שיערערו עליה. אבל הבנו שהקרקע רחוקה מלהיות יציבה, והסיכויים שע' יישאר איתנו הולכים וקטנים.

"מאותו רגע חיינו עם העננה השחורה הזאת מעל הראש. אבל ע' רק קיבל מאיתנו כמויות גדולות יותר של חום ואהבה, מיצינו כל דקה איתו".

"התנחמנו בכך שעד שתתקבל החלטה סופית, הוא יהיה איתנו", אומר אהרון. "הכנו את עצמנו לגרוע מכל, ומצד שני, ניצלנו כל רגע איתו".

אמו של אהרון, שושנה, מספרת כי "איריס ואהרון כל כך חשבו על טובתו של ע', שהם אמרו כבר בשלבים מוקדמים שיהיו מוכנים לאימוץ פתוח. כלומר, שלאבא הביולוגי ובני משפחתו תהיה אצלם דלת פתוחה. האבא יהפוך להיות חלק מהמשפחה, יוכל לבקר את הילד, לקחת אותו לגינה, לשחק איתו – מתי שרק ירצה.
"מדובר בבחור צעיר בן 19. הוא בוודאי ירצה בעתיד להקים לו משפחה ולהביא ילדים לעולם, ולא בטוח שאשתו תרצה לגדל ילד מהרפתקה שהיתה לו בגיל צעיר. ואם היא לא תרצה, מה הוא יעשה?"

• • •
משרד הרווחה והאפוטרופסית לדין, שמונתה לתינוק מטעם האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, מיהרו לערער על החלטת בית המשפט למשפחה. ב־21 בנובמבר הפכו שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע את הפסיקה וקבעו, בדעת רוב, שיש להשאיר את התינוק בידי הוריו המאמצים. בפסק הדין נכתב כי הרווחה פעלה כשורה מול האם הביולוגית, שסירבה למסור את זהות האב כחלק מרצונה להסתיר את ההריון והלידה ממשפחתה ומסביבתה. "פנייה של גורמי הרווחה לצדדים שלישיים", קבעו השופטים, "היתה פוגעת בפרטיותה של האם ובזכותה לאוטונומיה".
כצפוי, מיהרו שרית ויואב לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. זמן קצר לפני הדיון בבקשת הערעור, הגישה שרית, האם הביולוגית, תצהיר שבו הודיעה כי היא פורשת מהמאבק. בתצהיר הבהירה שהיא "תומכת מן הצד בעתירתו של האב ומביעה תקווה כי כשיימסר הפעוט לאביו, היא תוכל לקחת חלק בחיי בנה, בין אם תחיה עם האב הביולוגי ובין אם לא".
לפני שלושה חודשים הפך הרכב מורחב של שופטי העליון את החלטת שופטי המחוזי. בדעת רוב של ארבעה שופטים – אסתר חיות, חנן מלצר, יורם דנציגר וניל הנדל, מול דעת המיעוט של ראש ההרכב, המשנה לנשיאת העליון אליקים רובינשטיין – נקבע שהאימוץ יבוטל וע' יועבר לחזקת אביו הביולוגי.
שופטי העליון מתחו ביקורת קשה על התנהלות משרד הרווחה בפרשה. "גורמי הרווחה לא נקטו פעולות מספקות לזיהוי ולאיתור אביו של הקטין, ולכן מלכתחילה לא התקיימה עילת האימוץ שלפיה 'אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למוצאו או לברר דעתו'". חלק מהשופטים ביקרו גם את התנהלות בית המשפט לענייני משפחה וקבעו כי "נפלו פגמים דיוניים ומהותיים" באישור הכרזת האימוץ.
משרד הרווחה, שיוצג על ידי לשכת היועץ המשפטי לממשלה, התקשה להשלים עם הפסיקה. משמעותה היתה הקשחה משמעותית בהליכי האימוץ, מאחר שבכל שנה נמסרים כ־50 תינוקות לאימוץ מבלי שזהות האב ידועה. גורמי הרווחה חוששים כי התעקשות מצידם על בירור זהות האב עלולה להרתיע צעירות מלפנות אליהם, ואפילו לגרום להן לנטוש תינוקות, במקום למסור אותם לאימוץ באופן מסודר. בנוסף, גם זוגות המיועדים לאמץ עלולים להירתע מכך בעתיד אם זהות האב לא תהיה ידועה.

בניסיון אחרון להוכיח שפעל כשורה, הגיש משרד הרווחה בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון. גם האפוטרופסיות לדין, עורכות הדין לידיה רבינוביץ' ומאיה חונגר, הצטרפו לבקשה לדיון נוסף, בניסיון לעכב הכרעה סופית עד שגורמי מקצוע יבחנו באיזו מהמשפחות תובטח טובתו של התינוק.

ב־3 באפריל קבעה נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, שאין עילה לקיים דיון נוסף, ובכך חתמה את הפרשה הכאובה. על הכרעתה הוטל צו איסור פרסום עד שע' ייקלט בבית משפחתו של יואב. בשבוע שעבר הוסר צו האיסור.

איריס ואהרון לא השמיעו את קולם בבית המשפט. בשני דיונים בלבד דיבר בשמם עורך דינם, מרדכי דוידוביץ'. "לא הוגן שהורים מאמצים אינם צד להליך", אומר דוידוביץ'. "אני סבור כי יש לתקן את חוק האימוץ, כך שאם הורים מאמצים מגדלים את הילד לאורך זמן ממושך, יהיו גם הם צד להליך. כי בסופו של יום, הם עלולים לשלם את המחיר, בדיוק כפי שקרה במקרה הזה, לדאבוני.

עו"ד מרדכי דוידוביץ'. "לתקן את חוק האימוץ" // צילום: יהושע יוסף
עו"ד מרדכי דוידוביץ'. "לתקן את חוק האימוץ" // צילום: יהושע יוסף

"לכל אורכה של הפרשה, שהיתה כל כך גורלית לחייהם, הם היו חסרי שליטה וקול. טילטלו את עולמם ופצעו את נפשם, מבלי שהם חטאו בדבר. הם עמדו בכל הבדיקות שנדרשו מהם, המתינו לאימוץ תקופה חריגה באורכה, עשו כל מה שהורו להם, סמכו על בית המשפט שהכריז על הילד כבר אימוץ, ורק בגלל טעויות מיותרות, פזיזוּת וחוסר אחריות של כל הגורמים המעורבים, התרחשה הטרגדיה הזאת בחייהם.

"שבתי וביקשתי מבתי המשפט שיורו לערוך תסקירים שיבחנו את טובת הילד ואת המסוגלות ההורית של ההורים הביולוגיים, במיוחד כיוון שמדובר בגורלו של תינוק שגדל כבר תקופה ממושכת בבית ההורים המאמצים, וההורים הביולוגיים טעונים בדיקה.

"בשנת 2005, כשנידונה הפרשה הקודמת של תינוק המריבה, קיבל בית המשפט העליון את חוות הדעת של המומחים, שטלטול של פעוט בן פחות משנתיים יגרום לו נזק ודאי ויהפוך אותו באופן מידי לילד בסיכון. לכן נדרשת מההורים הביולוגיים שמבקשים לקבל אותו בחזרה מסוגלות הורית מיטבית. לא מספיקה מסוגלות הורית בסיסית. על אחת כמה וכמה, מסוגלות מיטבית היא חיונית כשמדובר בהורה יחיד וכל כך צעיר. בפרשת תינוק המריבה הקודמת, נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרון ברק, החליט להשאיר את הילד בבית הוריו המאמצים".

דוידוביץ' מציין כי "השופט רובינשטיין הפנה בפסק הדין לחוות הדעת של השירות למען הילד, שהוגשה בשלביו הראשונים של ההליך, ולפיה 'רצונו של האב לגדל את הילד בעצמו מושפע ממשפחתו, ובפרט מאחותו הגדולה. היא זאת שמעוניינת לגדל את הילד בפועל, וה'מלחמה' שייכת יותר לה מאשר לו… (האב) הוא נער מבולבל ולא מגובש בדעותיו, שהותיר רושם כמי שאינו מעורב באופן רגשי'.

"לדברים האלה לא ניתן משקל מספק על ידי בתי המשפט", טוען דוידוביץ'. "בסוף ההליך היועץ המשפטי לממשלה ומשרד הרווחה עשו לטעמי שגיאה משפטית קשה. בית המשפט העליון איפשר להם להגיש בקשה חדשה לבית המשפט למשפחה, עם עילת אימוץ אחרת, שהיתה מביאה, להערכתי, לביצוע תסקיר מסוגלות הורית. הם החמיצו את ההזדמנות הזאת כשביקשו דיון נוסף בבית המשפט העליון.

"לי היה ברור שהבקשה שלהם תידחה. תובע נאחז בכל פיסת אפשרות להציל את התיק שלו, אך לשם כך דרושות נחישות ורוח לחימה".

כשנודע לדוידוביץ' שהבקשה לדיון נוסף נדחתה, הוא נסע מיד לביתם של איריס ואהרון. "הייתי אמור לשמור באותו יום על הנכד שלי, שמבוגר רק במעט מע', אבל ידעתי שאת הבשורה הזאת הם צריכים לשמוע ממני פנים אל פנים".

אהרון: "כשמרדכי סיפר לי שע' עומד להילקח מאיתנו, הרגשתי שעושים בי ניתוח קשה בלי הרדמה. קשה לי לסלוח על דבר כזה. קשה לי לתת אמון במערכת הרווחה ובמערכת המשפט אחרי מה שקרה".

באותו יום באה לביתם של איריס ואהרון אחת העובדות הסוציאליות שליוו אותם, ועימה המנהלת הארצית של השירות למען הילד. "הן ביקשו להתחיל לבנות איתנו תוכנית להעברת הילד לאבא", מספרת איריס. "בבית שלנו כבר היו שלוש האחיות שלי וכמה חברות טובות, שבאו לתמוך בנו. אחת האחיות שלי פנתה אליהן ואמרה להן: 'פישלתם'. והיא צודקת".

ע' הקטן נותר עם ההורים המאמצים חודש נוסף. "עשינו איתו את ליל הסדר, בידיעה שהוא עומד להילקח מאיתנו בקרוב", מספר אהרון. "היה ערב שמח, עם חברים. הוא מצא את האפיקומן, היה ערני ומאושר, וכולם כל כך התלהבו ממנו. הוא ילד כזה, מלא בביטחון, פעיל. אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלו".

לבסוף, העברתו של ע' לידי אביו ארכה ארבעה ימים בלבד. "אמרו לנו שלא רוצים לענות אותנו", אומרת איריס.

יואב פגש את בנו לראשונה במרכז קשר ליד מקום מגוריו במרכז הארץ – מסגרת מאובטחת ומפוקחת, שבה פוגשים הורים את ילדיהם המנותקים מהם מסיבות שונות. יום לפני כן לקחו איריס ואהרון את ע' למקום, כדי שיכיר אותו, ושיחקו איתו מעט בחדר המשחקים. שם גם הראו לו תמונות של האב הביולוגי ובני משפחתו.

עובדת סוציאלית היא שלקחה את ע' למרכז הקשר, ביחד עם עו"ד דוידוביץ'. "היה לנו קשה להיות במעמד הזה", מסביר אהרון.

הפגישה הראשונה של יואב עם בנו ארכה שעה, ואחריה החזיר דוידוביץ' את הילד לביתם של איריס ואהרון. למחרת התקיימה פגישה שנייה, שארכה שעתיים, וביום שאחרי לקח יואב את בנו לביתו למשך כמה שעות, ואז החזיר אותו למרכז הקשר. כך היה גם בפגישה הרביעית.

איריס ואהרון מעולם לא פגשו את יואב. הם ניהלו איתו שיחה טלפונית אחת. אהרון: "פתחתי את השיחה איתו במשפט, 'סליחה אם נפגעת במהלך המאבק המשפטי'. הוא אמר לי שלא נפגע, ושהכל בסדר. רציתי שנוכל לדבר בחופשיות, ברמה האישית. ראיתי את הילד מול העיניים ורציתי שנדבר בלי מטענים".

איריס: "דיברנו בעיקר עם העובדת הסוציאלית שהיתה לידו. סיפרנו להם מה הוא אוהב לאכול, מהו שם החיבה שנתַנו לו, מתי בקעה השן הראשונה שלו, מתי התחיל לשבת, לזחול, ללכת, ואיזה מוצץ הוא אוהב".

אהרון: "בימים האחרונים שלנו עם ע', עוד לפני שהחלו המפגשים שלו עם יואב, הוא לא היה שקט. הוא הרגיש שמשהו משתנה, הפך קצת חסר מנוחה, ונצמד אלינו יותר מתמיד.

"יום לפני הפרידה הסופית, כשהעובדת הסוציאלית הגיעה לקחת אותו למפגש עם אביו, הוא לא הסכים לרדת לי מהידיים. נצמד אלי, שם עלי את הראש ולא הסכים ללכת עם אף אחד. לא עניין אותו כלום, הוא רצה להיות על הידיים שלי. בסוף היא נאלצה לקחת אותו ממני, ממש להוציא אותו מהידיים שלי, והוא בכה המון. בכי שונה מהבכי שהכרתי. עד אותו יום הוא היה בוכה בכי של עייפות, או של תחילת רעב, או של תשומת לב. הפעם זה היה בכי מתוך הלב, של כאב שנשפך החוצה".

איריס: "בערב האחרון שלו איתנו הוא לא הסכים ללכת לישון. כאילו לא רצה שהיום ייגמר. הוא נשאר ער הרבה מעבר לשעה הרגילה שבה היה נרדם. ראינו עליו שהוא עייף מאוד ומחזיק את עצמו ער בכוח".

אהרון: "בסוף לקחתי אותו שיישן לידי במיטה. בלילה האחרון ישנו מחובקים יחד, מכורבלים. הוא היה כזה חמוד.

"בבוקר נפרדתי ממנו ויצאתי מהבית. היה ברור לי שלא אצליח להתמודד עם הסיטואציה שבה עובדת סוציאלית באה ולוקחת אותו מאיתנו, לתמיד". אהרון מליט את פניו בידיו ובוכה במשך דקות ארוכות.

"אלה היו רגעים מאוד מאוד עצובים", ממשיכה איריס לספר בקול שקט. "הוא הרגיש שמשהו חריג קורה. כשלקחו אותו, הוא הסתכל לי בעיניים, מבין ולא מבין מה קורה. ונשבר לי הלב. כי הוא, מבחינתו, הלך למקום שהוא לא מכיר. לפחות בתור התחלה, זה מקום לא מוכר. מקום זר.

"חשבתי לעצמי שהוא ישכב שם במיטה ולא יבין למה אנחנו, שגידלנו אותו במשך 15 חודשים, לא שם איתו, כמו תמיד. אולי הוא אפילו יכעס עלינו. ואנחנו לא נוכל להסביר לו שהוא היה התגשמות כל חלומותינו, ושכל מה שרצינו הוא להמשיך להיות ההורים שלו".

אהרון מתקשה להסתיר את רגשותיו. "אם יגידו לנו שטוב לע', שהוא גדל ופורח ושומר על שמחת החיים ועל רמת ההתפתחות שהיו לו אצלנו, נהיה מאושרים בשבילו. אבל זה לא יטשטש את הכעס שיש בי על הרשלנות. על המחדל שהיה פה. על זה שערכו בדיקות שטחיות בנושא שעומד ברומו של עולם.

"דברים פשוטים, שיכלו להיעשות כדי לאתר את האבא, לא נעשו. שיחקו פה בחיי אדם, והכי גרוע זה ששיחקו פה בחיים ובגורל של תינוק קטן".

איריס לא כועסת. "הכנתי את עצמי לרגע הפרידה במשך הרבה חודשים", היא משפילה את עיניה. "הלוואי שהוא היה נשאר איתנו, אבל הוא לא. עכשיו אני מקווה שיהיה מאושר. אני אישה מאמינה ואומרת לעצמי שהכל לטובה. אולי קרה מה שהיה צריך לקרות.

"אני מנסה להסתכל על הדברים הטובים. על כל מה שעשינו איתו ובשבילו, דברים שאני מאמינה שלא ילכו לאיבוד. אני חושבת על זה שבמקום להיות לבד במעון התינוקות, כמו בשבועות הראשונים לחייו, הוא היה פה איתנו. אני גם מאמינה שהמחדל הזה יגרום לזעזוע במערכת. שיבינו שחייבים להקפיד הרבה יותר בהליכים כאלה. אולי זאת השליחות שלנו, למנוע מאחרים להיפגע בעתיד.

"אני אפילו אשמח לבקר אותו, אם יסכימו לאפשר לי, אפילו כדי להקל את ההתאקלמות שלו אצל האבא. אין לי שום דבר נגד האבא. אני מבינה לגמרי את הרצון שלו לגדל את הבן שלו, זאת זכותו המלאה. הוא לא אשם בזה שלא יידעו אותו. הוא ואנחנו קורבנות של המצב הזה.

"אבל הקורבן העיקרי הוא הילד. לכן, לפני הכל, צריך היה לחשוב על טובתו. לא לקרוע אותו ממקום למקום כאילו הוא חפץ. בטח לא בלי לבדוק כמו שצריך איפה הכי נכון עבורו לגדול בנקודת הזמן הזאת".

אהרון: "אני לא בטוח שאעמוד במפגשים עם ע', כי המשמעות היא עוד פרידות ממנו. אני כן אשמח לשמוע מה קורה איתו. אם הוא הולך לגן, אם יש לו חברים, איזה מילים חדשות הוא אומר".

הם רוצים מאוד לאמץ שוב ומאמינים שראוי שתינתן להם האפשרות לכך בעתיד הקרוב. "אני מרגישה שהתרופה הכי טובה למצב שלנו היא שנאמץ בהקדם האפשרי", אומרת איריס, "זה מה שאנחנו רוצים, ואנחנו מרגישים שהרצון שלנו מוצדק".

• • •

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "מדובר במקרה שבו האם שמסרה את הילד לאימוץ מרצונה, סירבה בתוקף למסור את שם האב לעובד הסוציאלי המטפל, חרף ניסיונות שכנוע והבהרת חשיבות הדבר והשלכותיו על חיי הילד והאב, כפי שמורה החוק. לשירותי הרווחה לא היה כל מידע על זהות האב. התינוק נמסר לאימוץ רק לאחר שהתקבלה החלטה של בית משפט לענייני משפחה.

"פסק דינו של בית המשפט העליון עלול להביא מעתה לפגיעה באוטונומיה של נשים ונערות בהריון, שמעוניינות למסור את תינוקן לאימוץ ללא מעורבות של אבי הקטין, מחשש לפגיעה בהן. נקבע כי יש חובה מצד שירותי הרווחה לאתר באופן פרו־אקטיבי את האב, לרבות נקיטת פעולות בילוש וריגול שונות, מעבר למידע שהאם מוסרת. בית המשפט העליון לא הבהיר מהן בדיוק פעולות הבילוש שיש לנקוט מצד העובדות הסוציאליות למול סירובה של אם להסגיר את זהות האב.

"ייתכן כי שירותי הרווחה יידרשו לפנות לכל ידיד או מכר שמופיע בתמונות משותפות בפייסבוק ובאינסטגרם, במטרה לאתר את האב הפוטנציאלי מבין מכרי האם, לצד הצורך לשמור על הפרטיות של צדדים שלישיים".

naamal@israelhayom.co.il

בני שגיא

פרשת הבלוגרים – 83 ימי מעצר ללא חומר ראיות

מעצר שווא20 במאי 2017 – לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר שוהים 83 ימים במעצר לא חוקי. מעצרם מכונה "פרשת הבלוגרים" או "טרור רישתי" החל בגל מעצרים ב- 27.02.2017 ע"י יחידת הסייבר מחוז תל אביב, לווה בקמפיין תקשורתי מכפיש וצווי חיפוש לקויים של שופט המעצרים עלאא מסארווה. סופו של הקמפיין ביום הגשת כתב האישום ב- 6.04.2017. בשלב זה הקמפיין הופסק לטייח הפגיעה בזכויותיהם של העצורים.

חלפו מעל 30 יום והמשפט טרם החל מאחר והפרקליטות לא הציגה ולו חומר ראיה אחד שבית המשפט או הסנגורים יכולים לעיין בהם. הפרקליטות מסתתרת מאחורי בירוקרטיה אכזרית  וטוענת כי חומר הראיות עולל כ – 10,000 עמודים ומאות דיסקים של חומרי מחשב והקלטות.

ביינתיים שוהים העצורים בבית המעצר בניגוד לחוק ולתפיסת הפרקליטות הם יכולים לשהות במעצר עוד חודשים בניגוד לחוק עד שחומר הראיות יסרק ויודפס ויוגש לבית המשפט ולסנגורים.

בנוסף קיים ספק אם בוצעה הקראת כתב האישום של כ – 160 עמודים לעצורים כמתחייב בחוק והאם השופט בני שגיא בדק אם העצורים הבינו במה הם מואשמים.

רס"ב דרור בוזגלו יחידת הסייבר (עם הקלסר מימין) מוליך בפרהסיה את העתונאי מוטי לייבל כשהוא אזוק
רס"ב דרור בוזגלו יחידת הסייבר (עם הקלסר מימין) מוליך בפרהסיה את העתונאי מוטי לייבל כשהוא אזוק
אברהם היימן, חדשות, לורי שם טוב, מוטי לייבל, עו"ד יהונתן רבינוביץ', פרשת הבלוגרים

הארכת מעצר מוטי ולורי – בפני השופט אברהם היימן 15.05.2017

79 יום במעצר ללא חומר חקירה
מעצר לא חוקי – 79 יום במעצר ללא חומר חקירה

16.05.2017 – פרשת הבלוגרים דיון הארכת מעצר "ארעי" בפני שופט בית משפט מחוזי תל אביב אברהם היימן. בתחילת הדיון ניתן היה להבחין כי העיתונאית לורי שם טוב אינה בין העצורים. כשנשאל נציג שב"ס היכן היא? השיב כי אינה מוכנה לעלות אזוקה לדוכן הנאשמים. השופט הורה לשב"ס להסיר את האזיקים מהעיתונאית שם טוב ולהביאה לדוכן.

לורי שם טוב, מוטי לייבל ועו"ד צבי זר נעצרו ב- 27.02.2017 והם עצורים עד עצם היום הזה. ב- 06.04.2017 הוגש נגדם כתב אישום. חומר החקירה לא נמסר להם ולבאי כוחם, וקיים ספק אם בוצעה קריאת כתב האישום בפניהם כחוק.

חלפו 30 יום מהגשת כתב האישום ללא הקראתו ובית המשפט לא עיין בחומר החקירה

עו"ד יהונתן רבינוביץ' טען כי מעצר מרשתו לורי שם טוב (ולמעשה מעצר שני העצורים הנוספים) אינו חוקי משני טעמים. הטעם הראשון הינו אי קיום הוראת סעיף 21 ד לחוק המעצרים, דהיינו חלפו 30 יום מיום הגשת כתב האישום ובית המשפט לא עיין בחומר החקירה, וקבע שיש רף ראייתי מתאים למעצר. הטעם השני שהעלה עו"ד רבינוביץ' הנה שהמעצר אינו חוקי עקב אי ביצוע הקראת כתב האישום. עו"ד רבינוביץ' הוסיף כי הסיק טעמים אלו מעיון בפרוטוקולים.

ב.כ נאשם 3 עו"ד אבי עמירם חיזק את דבריו של עו"ד יהונתן רבינוביץ' וטען שמרשו (ולמעשה שני העצורים הנוספים) עצורים במעצר ארעי. חלפו 30 יום ממועד הגשת כתב האישום ובית המשפט טרם עיין בחומר החקירה. עו"ד עמירם הוסיף כי לא קיבל שום הודעה כי חומר הראיות מוכן והוא יכול לבוא לצלם או לסרוק, ולכן גם הסנגורים אינם יכולים לעיין בחומר החקירה.

 

בוצעה פעמיים הקראת 163 עמודים כתב אישום בפני נאשמת 1

עו"ד אלירן גלילי טען כי בוצעה הקראה, וזאת ניתן להסיק מהפרוטוקולים. לדוגמא ב.כ שייצג את נאשמת 1 טען בדיון ב- 18.4 כי היא מכירה את כתב האישום. הקראה שניה בוצעה לנאשמת 1 ב- 24.4 מאחר ואמרה שלא הספיקה לקרוא את כתב האישום, אומנם לנאשמים לא היה ייצוג פרטני אך היה עו"ד מהסנגוריה שייצג את שלושתם. לעניין עיון בחומר החקירה מסר עו"ד גלילי כי העורכי דין שמונו לפני מספר ימים רק עתה הגישו בקשות לקבלת חומר הראיות ובקשה זאת מטופלת במהירות.

 

הנאשמים אשמים בעיכובים – הקראה בדקה וסריקה בחודשים

השופט אברהם היימן אמר כי מדובר בכתב אישום רחב בהיקפו והעיכובים עד היום נבעו בעיקר בגלל מסיבות שמקורן מהסנגוריה. הדחיות באו מהמשיבים ובאי כוחם ואין אדם מביא על עצמו למצב של מעצר חורג ואח"כ טוען שיש לשחררו. בנוסף מאחר ומדובר בתיק רחב היקף יש ותהיה חריגה מ- 30 יום מיום הגשת כתב האישום ועד שיוכלו באי כוח הנאשמים לעיין בחומר החקירה. לורי שם טוב ומוטי לייבל מסייעים לאם חד הורית להוציא ע"פ חוק ילדיה ממוסד שבתאי לוי של משרד הרווחה

מוטי לייבל ולורי שם טוב מסייעים לאמא לחלץ שני ילדיה מבית שבתאי לוי בחיפה

 

איציק וולף, חדשות, נציבות תלונות הציבור על שופטים, עלאא מסארווה, פרשת הבלוגרים, צו חיפוש, רשלנות שופטים, שופט מעצרים, תלונה נגד שופט

שופט עלאא מסארווה רשלנות במילוי פרטים מהותיים בצו חיפוש בפרשת הבלוגרים

עלאא מסארווה - התרשל במילוי פרטים מהותיים בצו חיפוש
עלאא מסארווה – התרשל במילוי פרטים מהותיים בצו חיפוש

נציב התלונות קבע: השופט מסארווה הוציא צו חיפוש לקוי, איציק וולף , news1 , 17.05.2017

השופט (בדימ.) ריבלין, מצא כי תלונה שהוגשה נגד השופט עלאא מסארווה בדבר ליקויים בצו חיפוש שהוציא בפרשת 'הטרור הרשתי' הייתה מוצדקת השופט נמנע מציון פרטים מזהים מהותיים על הצו

לצפיה / הורדה – פגמים בצו חיפוש עלאא מסרווא – מסמך נציבות תלונות הציבור על שופטים

נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר ריבלין, קבע כי שופט המעצרים עלאא מסארווה התרשל במילוי פרטים מהותיים בצו חיפוש. בכך, קיבל תלונה שהוגשה בנושא נגד השופט מסארווה.

התלונה נגעה לצו חיפוש לקוי וחסר פרטים מהותיים ורלוונטיים כמספר תיק בבית המשפט, את שמו המלא של המתלונן ואת מספר תעודת הזהות שלו. מדובר בצו שהוצא במסגרת מעצרי פרשת 'טרור רשתי' שבה נעצרו מספר חשודים בהטרדת עובדים ועובדות סוציאליים ועובדי ציבור רבים. על-פי אותו צו חיפוש ביצעו שוטרי מפלג ההונאה חיפוש בביתו של אחד החשודים ועל פיו נלקחו מחשבים מביתו.

השופט בדימוס ריבלין קובע בהחלטתו שנמסרה ב-9 במאי, כי נציבות תלונות הציבור על השופטים נדרשה פעמים רבות לסוגיית הפגמים הנופלים במתן צווים על-ידי שופטים. "חבל, שהערותיה בהחלטותיה המרובות שניתנו בנושאים אלה במהלך השנים, שאף מצאו ביטוי בדוחות השנתיים ובחוות דעת שהופצו לשופטים, שבכולם ניתן לעיין באתר הנציבות שבאינטרנט, לא הופנמו", כתב.

הוא ציטט את דבריה של נציבת תלונות הציבור על השופטים לשעבר, טובה שטרסברג כהן, שקבעה כי לתקינות הצווים השיפוטיים חשיבות רבה בייחוד כאשר הדבר נוגע לפגיעה בזכויות יסוד של אדם, דוגמת חיפוש בביתו הפוגע בזכות האדם לפרטיות ולצנעת הפרט, ובזכויות קנייניות. "מילוי טפסים בצורה לקויה מהווה פגיעה בזכויות הצדדים לקבל את יומם בבית המשפט. יש בכך כדי ליצור תחושה כי ההחלטה ניתנה כלאחר יד, ללא שיקול דעתו של היושב על כס המשפט. זאת לזכור כי שיקול הדעת השיפוטי הוא יסוד מוסד במלאכת השפיטה, אשר יש לראות בו תנאי בלעדיו אין להגשמת התפקיד השיפוטי. בנוסף, מילויו הלקוי של טופס בהחלטה או בצו מהווה פגיעה בכבודה של המערכת השיפוטית ובמעמדה בעיני הציבור, ויש בו כדי להפר את חובת ההנמקה המוטלת על השופט", כתבה.

"צודק המתלונן בטרונייתו כי הצו נעדר את מספר התיק בבית המשפט, את שמו המלא ואת מספר תעודת הזהות שלו. התלונה נמצאה מוצדקת", כתב ריבלין.

Document-page-001
פגמים בצו חיפוש עלאא מסרווא – מסמך נציבות תלונות הציבור על שופטים – עמוד 1

 

Document-page-002
פגמים בצו חיפוש עלאא מסרווא – מסמך נציבות תלונות הציבור על שופטים – עמוד 2

 

Document-page-003
פגמים בצו חיפוש עלאא מסרווא – מסמך נציבות תלונות הציבור על שופטים – עמוד 3

 

אבי רודרמן, אלימות נגד קשישים, בית אבות נאות ים, בתי אבות בקרית ים, הזנחת קשישים, התעללות בקשישים, חדשות, מוסד סיעודי, קשיש, קשיש סיעודי, קשישים

תיעוד: צוות בית אבות סיעודי "נאות ים" בקריות משפיל קשישה בת 91

אבי רודרמן - מנהל בתי אבות "נאות ים" וכיפת הזהב"
אבי רודרמן – מנהל בתי אבות "נאות ים" וכיפת הזהב"

שוב נחשף מקרה של התעללות קשה בבית אבות סיעודי "נאות ים": בהקלטה תועד הצוות משפיל, פיזית ומילולית, קשישה בת 91 בקריות. הצוות אף ניתק את לחצן המצוקה שלה בלילה "כדי שלא תפריע". ארבע עובדות הושעו. אבי רודרמן, שנחקר לפני כחודשיים בפרשת ההתעללות בבית האבות "נאות כיפת הזהב" שבבעלותו, הוא גם הבעלים של בית האבות "נאות ים" בקריית ים שבו תועדה התעללות
בקשישה.

ליאור אל-חי , 09.05.2017 , ynet

לצפיה / הורדת הכתבה בפורמט PDF הקלק כאן

חודשיים לאחר חשיפת מקרה ההתעללות בבית אבות סיעודי בחיפה נחשף מקרה נוסף של התעללות נפשית ופיזית והתעמרות קשה בקשישה בת 91 בבית אבות סיעודי "נאות ים" בקריות. בתיעוד שפורסם אמש (ב') בערוץ 10 נראו אנשי הצוות מתעללים בקשישה חסרת הישע, שבוכה וזועקת לעזרה. המשטרה פתחה בחקירה וארבע עובדות הושעו.

משפחתה של הקשישה הבחינה בסימן חשוד על גופה ובהזנחתה, ולפני כשבוע וחצי הטמינו מצלמה נסתרת בחדרה שתיעדה את ההתעללות. בתיעוד הצוות צועק על הקשישה חסרת האונים ששכבה לפניהם, מקלל אותה ומשפיל אותה.

בין השאר נשמעה הקשישה צועקת "כל היום לא החליפו לי". אחת העובדות פונה אליה בטון תקיף: "תסתובבי, את מסריחה, איפה את רטובה? תמותי כבר עם הרטיבות הזאת". עובדת אחרת צועקת לעבר הקשישה: " את חולת נפש, את יודעת? את חולת נפש. את לא אוכלת כלום, מאיפה זה יוצא?".

הקשישה נשמעת בוכה, ואחת מנשות הצוות צועקת לה: "תעמדי, אני לא יכולה להרים אותך". הקשישה זועקת: " אין לי אוויר לפתוח את הדלת", אך איש מאנשי הצוות לא עושה זאת.

בני המשפחה נחרדו לראות בסרטון שאנשי הצוות בבית האבות אף סכנו באופן ממשי את חיי יקירתם כאשר ניתקו בלילה משקע החשמל את לחצן המצוקה המוצב סמוך למיטתה, כדי שלא תפריע להם בשעות הקטנות של הלילה.

שלשום הגיעו בני משפחתה של הקשישה למשטרת זבולון למסור עדות ואף מסרו לחוקרים את הסרטון המתעד את הפגיעה ביקירתם. נודע כי כבר בשלושה במאי הוגשה תלונה למשטרה על ידי עובדת סוציאלית לאחר שבני משפחתה של הקשישה התלוננו על הזנחתה.

ממשטרת מחוז חוף נמסר כי הוגשה תלונה ובימים אלו מתנהלת חקירה בנושא. מבית האבות נמסר: "ארבע עובדות הושעו מעבודתן מיד כשהתגלה המקרה הוגשה תלונה למשטרה והמקרה דווח למשרד הבריאות. העובדים נקרא לשימוע והושעו מידית מעבדותם ולא יחזרו לעבוד במקום הזה. ננקוט באפס סבלנות בכל סוג של התעמרות בקשישים".

מאיגוד בתי האבות נמסר: "אנו קוראים למשרד הבריאות למלא את תפקידו ולסגור בתי אבות שאינם ראויים, כמו גם לפתור באופן מיידי את המשבר החמור בכוח האדם בתחום. להערכתנו כשליש מהמטפלים הסיעודיים לא ראויים לטפל וצריכים להחליפם באופן מיידי אבל אין עובדים ישראלים שמסכימים לעבוד בתחום. למרות שכבר לפני שלושה חודשים הבטיחה הממשלה לאשר 2,400 רשיונות להבאת עובדים זרים לתחום, שום דבר לא נעשה. משרד הבריאות תולה את העיכוב באי הסכמה של משרד האוצר".

עוד אמרו באיגוד בתי האבות כי "אנו קוראים לשר האוצר להתערב מיידית ולאשר הבאת עובדים זרים לבתי אבות כדי שנפסיק לראות מקרים חריגים ונוראים שכאלה. משבר האשפוז הסיעודי צריך להיפתר בהחלטה ברורה של משרד הבריאות להקצות את התקציבים הההכרחיים לתחום ולא רק להעביר את האחריות לידי קופות החולים, כמו תפוח אדמה לוהט מבלי לפתור את הבעיה".

אונס, אונס ילדים במוסדות הרוחה, אונס ילדים במשפחות אומנה, אונס קטינים, אימוץ, אימוץ סגור, הוצאת ילדים מהבית, ועדה לזכויות הילד, חדשות, משפחת אומנה, תיק אימוץ

"במשך 4 שנים הוכנו ונאנסנו במשפחה אומנת"

ילדים מופקרים לאונס והתעללות במסגרות משרד הרווחה

08.05.2017  -עדות מאומץ על אונס והתעללות שעברו הוא ואחיותיו  במהלך אומנה ואימוץ. פניותיהם לרשויות הרווחה לסיוע נתקלו באוזניים ערלות. השירות למען הילד סרב לפתוח בפיו את תיק האימוץ בהגיעו לגיל 18 כדי שיוכל לאתר את הוריו.

"אני מאומץ, בן 44 ואני עד היום נקרא ילד מאומץ. אני עברתי אומנה במשך 4 שנים ביחד עם שתי אחיות בילוגיות שלי. שלושתנו במשך 4 שנים הוכנו ונאנסנו במשפחה אומנת. עברנו משם האחיות שלי הופרדו ממני, עברתי אני לאימוץ והם המשיכו אומנה בקיבוצים. במשפחה המאמצת שלא קיבלה מעולם הדרכה מעולם לא קיבלו הכוונה, מעולם לא נבחנו כי הם היו סוג של סלב (celeb) ואני לא אחשוף את שמם, שם עברתי חוויה מאוד קשה של אימוץ שכללה אלימות, שכללה השפלות. בגיל 10 שאלו מה אתה רוצה ליום הולדת אז ביקשתי שיתגרשו ושיחזירו אותי חזרה לאחד המוסדות".